|
מבט אחד בחיוך המקסים מבטיח רק דמעות
מילותיך היפות מלטפות כמו חגורת מלקות
|
אך אתה קר וקודר כמו קרחון
רצית לעגון במקום נוח עם בטחון.
רסיסי הקרח שלך את לבי ונפשי פצעו
|
רוצה שוב להרגיש מוגנת
רוצה לצעוק עד כמה אני אוהבת.
הקירות נסגרים עליי
אני נחנקת..
|
אתה אומר שיהיה בסדר, שנתגבר
אתה לא יודע שאתה עומד להישבר
אתה אומר שאתה לא רוצה שאני אפגע
אך אתה לא יודע עד כמה אני חזקה
אתה אומר שזה הסידור המושלם-
|
רגשות סוערים וכה לא מבינים
האם זה בטחון ויציבות,
האם תחילת ההתאהבות
|
רק אתה הערפל שמכסה את חלומותיי.
רק אתה העונג והשלמות
רק אתה הכאב והדמעות.
|
שבעה ימים של העלת זיכרונות,
זיכרון של סירופ מייפל מטפטף,
מקרים מוזרים ומצחיקים-
זיכרון של לילות מטורפים
|
האם התאווה משעבדת אותנו?
כמו עיוורים אחריה הולכים, שוב טועים
את הרגש מעמעמים,
את ליבנו חוסמים
|
סופסוף אדם חי ומלא רגשות
במקום המחשבון שפועל ע"פ נוסחאות.
מושלם שלי,
כל יום איתך הוא חגיגה.
|
לפתע העולם השלו שלך נרעד... פתאום רגשות שלא ידעת על קיומן
פרצו, הרגשת את ייסורי הקנאה, את ייסורי הנטישה וכאבת. כאבת
כמו שלעולם לא תיארת לעצמך שתוכל לכאוב.
אתה, הקרחון, החזק והמחושב, פתאום נשברת לרסיסים.
|
רציתי לתת לך את העולם, רציתי לתת לך את חיי
אבל שוב ושוב נתקלתי בחומה סביבך.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כל אמא פולניה
חכמה
בתה גאון
ונכדתה פרופסור |
|
