|
הילדה שרצתה להיות דולפין
לצלול בכחול העמוק
לחייך אל השקט בפנים רציניות
|
כשגיליתי שהעולם לא שחור לבן
אלא מלא בגווני אפור
|
יש פה אישה עם חיוך מפלסטיק
ונשיקה בעטיפה של בונבוניירה
ושמש קרה עם אור של פלורוסנט
|
אם הייתי תופסת
את הדבר הקטן הזה
שאומר לי את מי לאהוב
ואת מי לשנוא.
|
הצדדים האפלים שבי
מוסתרים במעטה מבריק,
מתוק.
|
איך אני אוהבת
לאכול סוכריה ורודה
ואחר כך ללכת למראה
ולראות שהלשון שלי הפכה
ורוד,
זורח
|
הכאב העמום הזה נדבק אלי
והוא מטשטש, ומסתיר
וחוסם
|
ואולי הן אוהבות את העננים
מתכסות בצעיפים
הולכות לשיר בגשם
|
מאסתי באלם שהיכה את פי,
ונטל את מילותי,
ואת כושר השיפוט שלי.
|
אני רוצה לשיר מילים משונות, שהעולם יזדעזע
אני רוצה לדבר לעצמי בקול, אני תכף אשתגע
בעולם מהיר ועצבני, אין מקום למחשבות
|
אומרים שאהבה היא בצבע ורוד
אני לא חושבת שזה נכון
גם שלום הוא לא בתכלת
והמוות לא שחור
|
יש לנו ילד בשכונה,
שכל הילדים שונאים.
ותמיד יש לו חולצה מלוכלכת,
ונזלת
|
מרוב לכלוכים
לא רואים את הים
מרוב סובלנות
אני שונאת את כולם
|
עוד יום באים לבית הספר
ועושים כלום בשיעורים
ועוד יום רואים תמונות של אחיינים
וחייבים לומר שהם יפים
|
ושוב אותה הרגשה משונה מפעם
עם תערובת של שירים וזיכרונות
ושוב פתאום מרגישה את הלב
|
You make my heart brake
But not so bad that it really hurts
|
הוא הולך ברחוב ומישהו שם לו רגל,
והוא נופל ומתנצל.
חוצה את הכביש מחייך לצופרים לו,
לא רואה שהנהג מקלל.
|
זו הפעם השלישית שזה קורה, אתה קם בבוקר
מסתכל בחלון, האנשים הולכים לאיטם.
זו הפעם השלישית שזה קורה, אתה רץ החוצה
צועק לבריות, אתה רוצה לנער את כולם.
|
יקום כוכבים, עצמה ומרחקים
ואדם כל כך קטן, עם גבולות מרחב וזמן
חלל מלא בדיבורים, מחשבות והגיגים
והמון אמיתויות, וכל מיני עובדות מבלבלות
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
די כבר! תפסיקו
להלחיץ אותי כל
הזמן!
הכפתור של הוספת
הסלוגנים |
|
