|
הילדה שרצתה להיות דולפין
לצלול בכחול העמוק
לחייך אל השקט בפנים רציניות
|
כשגיליתי שהעולם לא שחור לבן
אלא מלא בגווני אפור
|
יש פה אישה עם חיוך מפלסטיק
ונשיקה בעטיפה של בונבוניירה
ושמש קרה עם אור של פלורוסנט
|
אם הייתי תופסת
את הדבר הקטן הזה
שאומר לי את מי לאהוב
ואת מי לשנוא.
|
הצדדים האפלים שבי
מוסתרים במעטה מבריק,
מתוק.
|
איך אני אוהבת
לאכול סוכריה ורודה
ואחר כך ללכת למראה
ולראות שהלשון שלי הפכה
ורוד,
זורח
|
הכאב העמום הזה נדבק אלי
והוא מטשטש, ומסתיר
וחוסם
|
ואולי הן אוהבות את העננים
מתכסות בצעיפים
הולכות לשיר בגשם
|
מאסתי באלם שהיכה את פי,
ונטל את מילותי,
ואת כושר השיפוט שלי.
|
אני רוצה לשיר מילים משונות, שהעולם יזדעזע
אני רוצה לדבר לעצמי בקול, אני תכף אשתגע
בעולם מהיר ועצבני, אין מקום למחשבות
|
אומרים שאהבה היא בצבע ורוד
אני לא חושבת שזה נכון
גם שלום הוא לא בתכלת
והמוות לא שחור
|
יש לנו ילד בשכונה,
שכל הילדים שונאים.
ותמיד יש לו חולצה מלוכלכת,
ונזלת
|
מרוב לכלוכים
לא רואים את הים
מרוב סובלנות
אני שונאת את כולם
|
עוד יום באים לבית הספר
ועושים כלום בשיעורים
ועוד יום רואים תמונות של אחיינים
וחייבים לומר שהם יפים
|
ושוב אותה הרגשה משונה מפעם
עם תערובת של שירים וזיכרונות
ושוב פתאום מרגישה את הלב
|
You make my heart brake
But not so bad that it really hurts
|
הוא הולך ברחוב ומישהו שם לו רגל,
והוא נופל ומתנצל.
חוצה את הכביש מחייך לצופרים לו,
לא רואה שהנהג מקלל.
|
זו הפעם השלישית שזה קורה, אתה קם בבוקר
מסתכל בחלון, האנשים הולכים לאיטם.
זו הפעם השלישית שזה קורה, אתה רץ החוצה
צועק לבריות, אתה רוצה לנער את כולם.
|
יקום כוכבים, עצמה ומרחקים
ואדם כל כך קטן, עם גבולות מרחב וזמן
חלל מלא בדיבורים, מחשבות והגיגים
והמון אמיתויות, וכל מיני עובדות מבלבלות
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
"בראשית ברא" זה
משחק מילים די
נדוש, ואתה עוד
רוצה לפתוח עם
זה? אם אתה
רוצה שיאמינו בך
אתתה חייב לתת
לקוראים "בהתחלה
יצר" או משהו
כזה
אחד שטעה מנסה
לייעץ לאלוהים |
|