|
1.56 ס"מ של מניה דפרסייה.
ילידת חורף 85 בעיקר.
כותבת מכיוון שאינה יכולה לדבר על רגשותיה עם אף
אחד.
השמיים
השחירו
והכוכבים בכו,
רק אותם שמעתי.
|
שרוייה על מיטתך כמו נחש משי אדום,
זוחלת על בטני העירומה,
שבוייה בין כפות ידיך.
אני כפותה אל תוך עיני כחול מתכת,
ושפתיים עבות בשר.
|
חבר אמת,
כך אומרים:
הוא לכל החיים.
|
ותמיד נישקתי רק אותך,
כי יין שפתייך הוא השיכר האהוב עליי.
|
מיתרים כסופים של תענוג שניגנת אל תוך גופי,
נתמזגו אל תוך התצרף היומיומי שלנו.
|
ולא ידעתי דיי עד שחפרת בעורי,
ולא שתקתי
כי עוד לא קשרת את ידיי.
|
אנחנו נוסעים, כמו רכבת אל תוך הלילה,
שני זרים שזה עתה הכירו.
נגיע לאן שהמסילה תיקח אותנו.
|
Against the cold grey wall of the street alley, I am
sentenced. Brutal cold eyes, ripping my flesh open, tugging
my bones out of their place and breaking them in half as if
they were sick hollow branches.
|
|
|
העולם הוא כמו
פסנתר-
עגול, מסתובב על
צירו, ומאכלס
מליארדי אנשים.
או שזה רק אצלי
ככה? |
|
