|
1.56 ס"מ של מניה דפרסייה.
ילידת חורף 85 בעיקר.
כותבת מכיוון שאינה יכולה לדבר על רגשותיה עם אף
אחד.
השמיים
השחירו
והכוכבים בכו,
רק אותם שמעתי.
|
שרוייה על מיטתך כמו נחש משי אדום,
זוחלת על בטני העירומה,
שבוייה בין כפות ידיך.
אני כפותה אל תוך עיני כחול מתכת,
ושפתיים עבות בשר.
|
חבר אמת,
כך אומרים:
הוא לכל החיים.
|
ותמיד נישקתי רק אותך,
כי יין שפתייך הוא השיכר האהוב עליי.
|
מיתרים כסופים של תענוג שניגנת אל תוך גופי,
נתמזגו אל תוך התצרף היומיומי שלנו.
|
ולא ידעתי דיי עד שחפרת בעורי,
ולא שתקתי
כי עוד לא קשרת את ידיי.
|
אנחנו נוסעים, כמו רכבת אל תוך הלילה,
שני זרים שזה עתה הכירו.
נגיע לאן שהמסילה תיקח אותנו.
|
Against the cold grey wall of the street alley, I am
sentenced. Brutal cold eyes, ripping my flesh open, tugging
my bones out of their place and breaking them in half as if
they were sick hollow branches.
|
|
|
אני לדוגמא לא
מחובר לאינטרנט.
אני מקבל את כל
הסלוגנים החדשים
בפקס. מסמן את
אלה שאני מאשר,
מתקן קצת תחביר
וכתיב ומפקסס
חזרה.
אחד שמאשר את
הסלוגנים על פקס
כאמצעי תקשורת
מקוון |
|
