|
שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה.
היא התרחבה מעט, אבל החיוך המבויש והעדינות המאופקת הזו שהיא
ניחנה
בה כמו קפאו בזמן. הוקל לי.
|
הלוואי שיכולתי לסלוח לעצמי
הלוואי שיכולתי להיות משהו אחר
מלבד הבנאדם המלודרמתי שאני
אבל הגשם פסק
|
|
|
...ושם, מרותקים
בשרשרת כבדה
לכסא, בחדר
הטחוב ומעלה
האבק, הם ישבו
וכתבו סלוגנים
ביד רועדת.. |
|
