הכל בדיה.
עטופים ברשת של קוי מציאות, המטריקס שולטת בנו.
עד שלא יוכח שאני הוא החושב, לא אוכל להוכיח כי אכן
אני.

לאחרונה (כבר כמה שנים), שאתר 'במה' (כלומר, אני לא
מאשים אף אחד, יש כאן פנייה לאותו גוף וירטואלי, הרי
אין באמת מציאות...) מוסיף בתחתית כל יצירה משפט
מעין "כל קשר בין יצירה זו לבין המציאות הינו מקרי
בהחלט, וכו' וכו'". כיוון שאין באמת מציאות, הרי
שבעצם אין לי שום טענה כלפי אף אחד (שממילא הוא לא
יכול לשמוע את טענתי...).

אבל, לו אי פעם אוכל להוכיח כי אני הוא החושב,
וממילא אני קיים, ולכן כל העולם,
עבור אותו עתיד בדיוני דמיוני, לא מציאותי, אני רוצה
להצהיר כי בדם ליבי כתבתי השירים, וכי הרקע לכתיבתי
הוא חיי כאן, על פני האדמה הטובה והנוראה הזו.
כעת לפתיח, כמו שפתיח צריך להראות:

כמו רוב בני דורו, נולד גם הוא בתחילת שנות
השמונים.
גדל והתחנך בטריטוריה הפרובינציאלית הצפון מזרחית.
רואה עצמו טריטוריאלי גם היום, ופרובינצאלי ברוב
הוויתו.
נמצא בסוף שנות העשרים, כמו אותם מחבריו שזכו לעבור
את שנות התופת, כמותם איבד אולי גם הוא חלקים
משפיותו (הדבר יתברר רק בעוד שנים רבות, אז נדע
כולנו מי אכן אינו שפוי), וחלקים מהמעגלים השונים
שנותרו מדממים בג'נין, חבוטים על כבישי הצפון, או
שפרשו להם מהלבנטיניות החונקת.
לאחרונה חווה כמה שינויים רציניים שגרמו לו- שומו
שמיים והאזיני ארץ- לשנות את הפתיח ב"דףיוצר"
שלו...
הכתיבה בגוף שלישי מאפשרת לו פרספקטיבה מסוימת,
שאינו רגיל בה, ומבט מיוחד על חייו.

ברגיל, הכתיבה עולה לו במאמצים מרובים, שהרי גם
בדיבור "שוטף" נתקע לעיתים, מחפש את המילים
המתאימות, דרכי הביטוי. שלא לדבר על פן מסויים של
פרפקציוניזם.

פעם כתוב היה כאן "מחפש אהבה" היום-
פשוט, כל כך פשוט,
רוצה לעוף.

ערב בחיי (הוא) (מרים מבט...) בחורה חמודה שם... ואתה אוהב את הטיפוס הזה, אתה רק לא יכול לדעת אם היא דתייה למרות שהיא נראית צנועה... חולצה ארוכה, מעניין מה עובר עליה... מעניין מה עובר עליך, חמור! מה אתה יודע ומה אכפת לך... מעניין איפה היא יורדת...

אור ואני חצי אדם. הן רק אתמול לא היה דבר מלבד תהום ובדידות ורוח