|
על ערש דווי אני שוכב
והכאב על גבי בשיא המהירות רוכב
|
דמדומי השחר כבר עולים
את הלילה החשוך הם נועלים
בשקיעת החמה אמש הייתי עדיין נער
ואת פתחת לי את השער
|
הרים שאינם גבוהים לטיפוס
נהרות שלווים שאינם סוערים לשיט
ואני בתוך יערות עד שאינם מיועדים לקיט
|
צלליות במים עכורים שאותנו מרמים
את בשבילי מתה לעולמים.
|
לכאוב ולצעוק
להיפגע ואז לכעוס...
שמתי את פעמיי לעבר מעיין המשאלות
אל מול עיני עוברים הם בדמיהם
שבורים ועייפים שבים לבתיהם.
|
שדות ירוקים שותים מים בשקיקה
ועליי נגזרת משמיים שחיקה
בצורת על אדמתי כבר שנים שוררת
חסד ורחמים אני זועק בקול
|
זה לא אני שצוחק שם
אני לא חש בטוב כשאני עם כולם
רוחי נודדת מעל אוקינוסים שלווים
|
עידן חדש מחכה לפרצה
מלכות השלווה התנפצה
לחץ, דאגות וקולות בפתח
רעשים רמים נשמעים וגם מתח
|
מול חופי הים התיכון עצרנו
אש בערה בי ותשוקה שלטה בי
והינך אדישה למראה הסנה הבוער
מפזמת לעצמך לחן מנער
|
חץ פילח את ליבי
ודמעות זלגו על לחיי
כקנה רצוץ נותרתי ומסביב דממה
|
|
|
למקומות.
היכון.
רוץ!.
להב בן-לאדן,
יוצא למירוץ של
חייו |
|
