|
Quis hic locus? quae regio? quae mundi plaga?
What world is this?... What kingdom?... What
shores of what world?
שש שבעים וארבע לחשת באוזני
זה לא נשמע לי הגיוני
|
אבל אני תמיד חבקתי את הגאות
לטבוע במי טירוף, של חוף העולם הרגיל
אתמול בלילה
היית מאלה שחולמים
ואני רק הצצתי
|
מבט של תובנה וחוסר אונים
העולם לא ראוי, שייכת למלאכים
|
בדמי היום ישבתי חרש
על קצה האדן
אל מול לבנה מתמתחת
|
יש לי אושר חדש
ריחני מתקתק
ואינו מש מחיקי
|
עוד לא הפציע אור ראשון, ודמעותייך, הן זולגות
אינך יכולה להסתיר עוד פניך, בחושך להתכסות
אל תבכי לשווא, נשמות בכו אוקיינוס ויותר
|
אני רק יודע שהיית, נעלמת, ואינך עוד
וכל מה שרציתי זה לצלול למים הכי הכי עמוקים,
ולדמיין פיסת אדמה
והמקום הוא שונה, והזמן הוא אחר, וידי לא עזבה את שלך.
|
ילד שלי קטן
אוהב אותי במלוא נעוריו
ושבב זכרותו
|
אדמתי פיסה כבושה
ואין לה עוד
משהו ממני
|
אדמתי לחה נשארת
מוזנת היא תמיד היטב
טעמה מלוח ועדורה היא
בחרישות הלב
|
קול בכי וקול של צחוק, טיפוף קט על הרצפה
אושר צרוף במבטך, רועי בן שנה
|
בוא אלי כי כבר שבת
לא אחכה לראשון
והלהב לחלה קורץ חיוך קטון
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא שם אם אתה
לא מאמין בזה.
- שפן קטן מתכחש
למוזיקת פופ |
|
