|
Quis hic locus? quae regio? quae mundi plaga?
What world is this?... What kingdom?... What
shores of what world?
שש שבעים וארבע לחשת באוזני
זה לא נשמע לי הגיוני
|
אבל אני תמיד חבקתי את הגאות
לטבוע במי טירוף, של חוף העולם הרגיל
אתמול בלילה
היית מאלה שחולמים
ואני רק הצצתי
|
מבט של תובנה וחוסר אונים
העולם לא ראוי, שייכת למלאכים
|
בדמי היום ישבתי חרש
על קצה האדן
אל מול לבנה מתמתחת
|
יש לי אושר חדש
ריחני מתקתק
ואינו מש מחיקי
|
עוד לא הפציע אור ראשון, ודמעותייך, הן זולגות
אינך יכולה להסתיר עוד פניך, בחושך להתכסות
אל תבכי לשווא, נשמות בכו אוקיינוס ויותר
|
אני רק יודע שהיית, נעלמת, ואינך עוד
וכל מה שרציתי זה לצלול למים הכי הכי עמוקים,
ולדמיין פיסת אדמה
והמקום הוא שונה, והזמן הוא אחר, וידי לא עזבה את שלך.
|
ילד שלי קטן
אוהב אותי במלוא נעוריו
ושבב זכרותו
|
אדמתי פיסה כבושה
ואין לה עוד
משהו ממני
|
אדמתי לחה נשארת
מוזנת היא תמיד היטב
טעמה מלוח ועדורה היא
בחרישות הלב
|
קול בכי וקול של צחוק, טיפוף קט על הרצפה
אושר צרוף במבטך, רועי בן שנה
|
בוא אלי כי כבר שבת
לא אחכה לראשון
והלהב לחלה קורץ חיוך קטון
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
..."לעולם לעולם
לעולם לא נצליח
לעלות לישראל"
אמר ולה. "יש לי
רעיון" אמר די.
"אם נהפוך את
הוודקה למטוס
נוכל לעלות
לישראל". "תמיד
יש לך רעיונות
טובים" אמר מיר.
והם הפכו את
בקבוק הוודקה
למטוס. כי רוסים
יכולים לעשות
דברים כאלה...
קטע מתוך ספר
הילדים
ולה-די-מיר
(פיט-פט-טו
בגרסה רוסית) |
|
