איני יודעת כיצד כותבים שירי אהבה...
כל שאני מבינה הוא שהעפרון, עליו לזוז במקביל
לגבולות הדף ומה שבפנים...
אחרת יש אהבה אבל אין שיר.

שירי אהבה קל לכתוב כשאהבה אין...
כך זה הגיוני יותר,
ניראה יותר לעין...
כאשר יש פנטזיה קל מאוד לתפוס אותה בשתי ידיים,
אבל אם היא הופכת למציאות...היא כמו אויר,
לי אין את היכולת לכתוב על אויר,
אני מרימה את הוילונות הכבדים מדי פעם בפעם לראות
ניצוץ קטן של עצב שאולי אוכל לתפוס בחיצי עופרת
ודיו...
אבל הם חמקו ממני לאחרונה...
והוחלפו בטוב...טוב שכאשר אני בגפי נמאס עלי...
אבל בעצם...
רק גיליתי שיש  יותר טוב בעולם הזה מכפי שחשבתי....
אפילו אם הוא קצר או ארוך...כשהוא קיים הוא נצחי,
הוא נצחי גם אם נמשך לשתי שניות...

ואולי צריך להתרגל גם אליו...

אלוהים ללא שם אמונה בכל מקרה...הזבן, הזבן היה תוהה לא פעם לגבי אלוהים...הוא היה נשען על דלפקו, מביט למעלה מתחת למגבעתו השחורה ותוהה איך איש אחד בפנטהאוז אחד מצליח להשתלט על קרטון חלב שלם ביום...כל יום... אבל בכל פעם שראה את חיוכו של אלוהים היה מוותר על לשאול ופשוט מברכו בי

אני ואני. הרהור הנהר פסק מלזרום והתכסה תיל, בעיני נפשם כולם ראו רק אלוהים, ואני ראיתי אני... ארעית ומקרית בין הנעצבים.

רגע של כנות ''אני אוהבת אותך'' או... לחכות, ולהמתין, ולהביט, להבין, לבחון, לנהוג בהגיון...ושבינתיים...הרגש ישתלט על ההגיון וההגיון יאבד את הצפון והמצפן יתחיל להתמגנט לשמיים...