[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לורי סרה
אני בשבועות בקיבוץ בערך בגיל ארבע...

ICQ 79115737 79115737
אל היוצרים המוערכים על ידי לורי סרה
היא אוהבת לאכול, אבל לא אוהבת את העובדה הזאת.
היא אוהבת לכתוב, אבל חושבת שאין לה כשרון לזה.
היא שונאת צביעות, אבל מרגישה שהיא חייבת להיות
צבועה...אחרת איך אפשר להתקיים העולם הזה?
היא אף פעם לא הסתדרה כל כך בחברה, אבל עדיף לה
ככה.
היא אף פעם לא תחמיא לעצמה, לפחות לא ליד אנשים שלא
מכירים אותה טוב.
היא אף פעם לא תרד על אנשים. (היא לא יודעת איך)
היא לא מעבירה ביקורת. (ביקורת תמיד הורסת, אף פעם
לא בונה.)
היא לא יודעת לקבל מחמאות, והיא אף פעם לא תאמין
לאדם שיחמיא לה.
היא חושבת, בכלל, שאין לה כשרון לכלום, וגם אם כן,
היא עדיין לא מצאה את הדבר הזה.
רגשותיה כלפי הארץ שנויות במחלוקת - מצד אחד היא
אוהבת את הארץ, מצד שני הא חושבת שעדיף לה לחיות
במקום אחר.
היא אוהבת את האי הבריטי, אבל אף אחד לא מבין למה.
קוראים לה נאצית, אבל היא מאוד ציונית.
חוץ מבשנת 2001, היא בוכה בכל יום הולדת.
בקיצור, חייה די רגילים, והיא רק מקשה על עצמה.
מקווה להשתנות.

ברצונה רק לצטט לכם כאן את השיר שהכי השפיע עליה:
Nobody Loved You - Manic Street Preachers
what's your story baby
no control of what I am saying
winter leaves still make me believe
no vendettas
just a cherry blossom tree

never had the chance to take you home
now there's no reason just another tommorow
you keep giving me your free air miles
what would I give just for one of your smiles
just for one of your smiles

nobody loved you
nobody made you feel so alone
nobody loved you, no no
nobody loved you
nobody made you feel so alone
nobody loved you, no no

let me turn down all these lights
and sit with me
then you can hold me tight
give me some more of your carrier bags
and let me dream
of a new autumn light

tell me your story baby
what's your poison
and what is your honey
you've stopped me hurting
but so much disorder
winter flowers, did you ever forgive her
did you ever forgive her

nobody loved you
nobody made you feel so alone
nobody loved you, no no
cherry blossom tree
but at least you are free
nobody loved you
like me
it's unreal, now you're gone
but at least you belong
nobody loved you
no no

what's your story baby
no control of what I am saying
winter leaves still make me believe
no vendettas
just a cherry blossom tree
just a cherry blossom tree...




לרשימת יצירות השירה החדשות
ארספואטיקה
דיכאון במסווה של חיוך

רק לא לצחוק
לא לחשוף רגשות
רק לא לצחוק
לא לגרום בעיות

מגן דוד אדום מדם

ולא רציתי לדבר

הרהור
רק אני יודעת...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אינטרוספקטיבי
היא בולעת משהו. היא בולעת משהו והיא לא יודעת מה זה. היא לא
בטוחה אם זה אמיתי או לא. זה כל כך כואב לה. כאב חד, שחותך את
הושט, את הקיבה, את הבשר, את הורידים ואת העור. וכולם רואים את
זה, ולא איכפת להם. היא דואבת מולם, ולא איכפת להם. והיא
ממשיכה לחיות עם זה.

מכתב
לך, שפעם היית חברה שלי.
לך, שפעם היית החברה הכי טובה שלי.
לך, שהפנית לי את גבך, כי ככה היה לך נוח.

אוטוביוגרפי
מעטים הם האנשים המסוגלים להבין את הרגשות האלה. אני לא מצפה
אפילו שמישהו יבין.




ולאיש האדום
בצד:
תפסיק לצעוק!!!

בועז, זה בסדר
שהוא צועק?


תרומה לבמה





יוצר מס' 4801. בבמה מאז 14/8/01 4:06

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללורי סרה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה