|
I have learn that living is just a slow way to
die
יצאתי לעולם האמיתי
כן, זה אותו רגש שחשים בזמן שאתם צופים בלא נודע. כאשר אתם
נכספים ללא נודע אתם מרגישים את הפחד, התחושה המוזרה והמענגת
הזאת.
אכן קשה להבינה, אם כי ליישום היא נורא קלה - תוך שניות כל אחד
ואחד יכול לפתח פוביה ממשהו.
|
בעודי פוסעת פה בדרכים
אני מתבוננת על כל האובדים
אשר אינם יודעים במה לבחור
האם בחושך האם באור
|
אלא לשקוע בתוך יגוני האפל
כי מוחי שרוי בערפל
|
בתוך עולם אכזר בלי שום אהבה
אני סתם נערה שמשוטטת בשממה
האם חסרה לי ויש לי נשמה בודדה
|
אפלה היא סוחפת את בניך יחידך
החושך הוא נכון מצבנו בעולם אכן מתרדר לאבדון
|
אור הירח כה ולבן וטהור
דומני שהוא אינו יודע מה קורה בעולמינו השחור
בין אותה מסכת ארוכה של עינויים
נשמתי זועקת לרחמים
|
כשושן שחור אשר קמל
נותרה דמעה אחת בעיניי
בשם אהבתי אליך אהבתי המתגברת מיום ליל
מה אשר אבקש?
|
לידי מונח חבל התליה...
וספר התפילה
הילולי שבח לאהבה
מוחי... בתוך עשן אפלולי ניצבת דמותך...
|
ולמדתי שהחיים הם רק דרך איטית למות...
השמחה שאני חשה היא שמחת הריקנות
לברוח מהחיים זה בטוח עכשיו -
נראה כמו הפיתרון היחיד
|
|
|
החיים זה כמו
חיים, רק צריך
להוסיף "ה"
בהתחלה...
- שולה דץ -
אשתו של בעלה. |
|
