|
האפור
-אז מתי בדיוק הבנתה?
הבנתי מה?
- נו (בחיוך) ... שאתה אלוהים?
יום אחד קמתי בבוקר...
-ו?
התפללתי...
-כן?
ושמתי לב.
-למה?
שאני מדבר לעצמי.
-אה, לא מרגש כמו שדמיינתי.
לא, זה בסדר", תירצתי, "אני צריך לעבור איפה שהוא בדרך חזרה".
"תודה", האמא אמרה, "תלך ואנחנו נטפל בה". מיסיס ספרינג 2004
הסתכלה עלי בעיניים בוכות ויצאתי משם.
|
לרובנו יש את העניין הזה של הרגעים החשובים והלא קריטיים האלה
שנחקקים לנו במוח מאיזה שהיא סיבה לא ברורה ולא רצונית, זה
קורה הרבה שאנחנו קטנים וממשיך לקרות לנו בפחות תקיפות גם
שאנחנו גדלים.
|
הנה אני צורות מסביבי
זורק אני את עצמי לצורות שמסביבי
או שמא הן נזרקות אל תוכי?
|
בשביל המושלמות הזאת שיש בטופו.
בשביל המושלמות הזאת שיש בטופו שהוא טופו.
|
נמות ונבכה
נבכה ונמות
זומבי נולדנו זומבי נמות.
|
אל תסתכל על חוט השערה
השיער עוד יגדל במהרה.
|
אחרי השיר הזה... אני אנסה ולא מבטיח... לכתוב (לא לחיות
ולצייר) פחות הזוי... כי אחרי קריאה של הדברים שלי הגעתי
למסקנה שמי שלא אני פשוט לא יבין אותם.
ואומנם אני אוהב את זה ככה... אני יותר אוהב תגובות:) אז תם
עידן ההזיות.
|
אני פותח את העיניים בזהירות...
ופתאום שם לב שנשימתי מתנשמת בכבדות.
הכל במין רעידה עומד במקום...
|
זה יכול לשגע אותי. זה יכול לגרום לי לבכות כמו ילד קטן. זה
יכול לגרום לי לרוץ לתוך היער מבושה. זה יכול לגרום לי להאכז
בדברים שטותיים. אני מרגיש נורא עם זה, עם ההתלבטות הזאת עם
הפחד הזה שירשתי...
|
מחווה לנשים עם עין שלישית שיושבות על חלון ליד ריצפה ורודה.
|
When Netta in the sky with diamonds
מה שנקרא רצח אופי...
פריסה של בנאדם על דף...
|
רציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגל ליותר מאובייקט אחד במרכז
התמונה.
|
אני לא יודע אם זה יפה או מוכשר או פרופורציונאלי... אבל ככה
אני הכי אוהב לצייר...
|
|
|
כבר שלושה ימים
ששלי לא יכולה
לשבת אחרי הבמה
חדשה שהבאתי לה
אתמול.
החבר של שלי. |
|
