|
 125896985
"I hate being Scottish. We're the lowest of the
fucking low, the scum of the earth, the most
wretched, servile, miserable, pathetic trash that
was ever shat into civilization. Some people hate
the English, but I don't. They're just wankers.
We, on the other hand, are colonized by wankers.
We can't even pick a decent culture to be
colonized by. We are ruled by effete arseholes.
It's a shite state of affairs and all the fresh
air in the world will not make any fucking
difference"
trainspotting.
סבון ומים, לא כמו מים ושמן
דווקא יוצרים תערובת נחמדה.
חבל רק שאני לא כמו כולם
לא מפריחה עשרות בנשיפה.
|
"אתה מאוד שקט היום". אמרה קטיה, קוטעת את הדממה.
"כן... היום האנושות הייתה אפילו עוד יותר בלתי נסבלת". ענה
דיוויד מבלי להביט בה.
קטיה הנהנה בראשה ולבסוף אמרה: "יום רע בבי"ס?"
"כן... גם בבית שלי לא משהו... את יודעת, עכשיו כשהיום הזה
מתקרב..."
|
ניקוטיה הייתה פייה קטנה, מאוד קטנה, שחיה לה בעיר הגדולה,
בדירתו של צעיר שלרוב לא היה בביתו. היא חייה לה חיים די
משעממים, ועסקה בעיקר בשוטטות ברחובות. היתה לה סטייה קטנה,
שנבעה בעיקר מסקרנות
|
good night to you princesses from all over the world
good night to you Cinderella, good night to you snow- white
good night to you sleeping beauty- go back to sleep without
fright.
|
הוא מעולם לא היה שלי, גם לא ברגע זה
אבל הוא חשוב לי כל כך
כה מקסים.
כה יפה.
|
אני זוכרת, שחייתי עוד אז
עכשיו אני חיה פעם שנייה
מדי פעם אני עוד מביטה אל השמיים וכל כך רוצה לגעת בהם שוב
כמו שבעבר הבטתי, ורציתי אל האדמה.
|
...המחשבות שעוברות לה בראש משגעות אותה לעתים.
הא מסתכלת סביבה ושואלת מה שונה בה שכל כך נורמלי אצל אחרים...
|
אני נותנת להם את הכבוד.
את הכבוד להירשם על הדפים שלי.
כל אלו שפגעו בי, אלו שאני שונאת, אלו שלא מניחים לי לנפשי
חרוטים על דפי לעד.
|
בוחנת דמותה כאילו פגשה בה לראשונה.
שולחת יד למגע, משחקת עם שערה.
המוסיקה ברקע משחקת בנפשה.
|
אני אפסיד את ההזדמנות שלי, אני יודעת.
אני עוד לא התבגרתי בתוך תוכי.
ואני כל כך רוצה לגדול, להיפתח, להעיז.
ואני לא יודעת היכן להתחיל.
|
אל תסתכל לכיוון הזה. הפנה מבטך. התרחק.
העיניים שלי שמביטות בך אינן יכולות להתנתק.
והראש שלי אינו מפסיק לחשוב מחשבות עליך, ולדמות מצבים איתי
ואיתך.
רק הגוף שלי נשאר במקומו, משותק, נלחם מלחמות עם הרצון.
והנפש יוצאת אליך.
|
אבל איך אוכל אני להתעלם, כשדבריהם כה חזקים
אם אעצום עיניים אפול במלכודותיהם.
אם לא אביט אחורה איך אתמודד עם העתיד?
אם אשלוט בעצמי מי ידאג שלא אתמוטט?
|
חושך, דממה.
כריס: איפה הסיגריות?
תומאס: אצלך.
שתיקה. רעש של חפצים זזים.
חפץ כבד נופל על הרצפה.
כריס: לעזאזל עם החושך הזה אני לא מוצא כלום.
מופיעה להבה קטנה של מצת ומדליקה קצה של סיגריה.
כריס: טוב די עם השטויות. תדליק את האור.
אור נדלק.
|
|
|
אני שונא.
מתוך הביוגרפיה
של רגזני W.
דרדסון |
|
