|
פרחים מכל סוג עושים לה טוב אבל כתומים וצהובים עושים לה הכי
טוב, הכי הרבה אור בתוך החושך שלה.
|
התיישבתי לידו בשקט בלי לומר מילה והסתכלתי גם אני אל האופק.
וככה ישבנו לנו בשקט אני והוא והים מקשיבים לרחש הגלים.
|
אני אקנה לי קיאק ואחתור אל השקיעה הבלתי נגמרת", תוך שהוא
מערה אל גרונו לגימה אחרונה מבקבוק הבירה שבידו
|
היא ידעה עכשיו שכל הכעס, העלבון, הפחד בכלל לא היה קשור אליו,
הוא היה קשור לכל אותם שבטחה בהם ופגעו בה. ההם שפיזרו את ליבה
לאלפי רסיסים קטנים, כמו שברי זכוכית שנשארים על הכביש לאחר
תאונה, עדות אילמת למחזה מחריד.
|
קיוויתי לאבד את הנשימה,
להתרגש עד כאב,
להיסחף בסערה,
|
הכי הייתי רוצה עכשיו
ללכת לאיבוד בבפנוכו
של החיבוק שלך,
|
אצל האנשים הוראות השימוש נשארו אצל
היצרן, אבל, היצרן לא השאיר כתובת
או טלפון לשאלות על האריזה.
|
הייתי צריכה לבוא אליך חדשה נקייה
ומטוהרת מפחדים , חרדות וזיכרונות
|
שתי נשמות שמתחברות לרגע
יוצאות מתוך הגוף הגשמי
ונפגשות לחיבור קמאי.
|
והיא תחייך אליו בשנתה, בין ערות לשינה
מתענגת על כאב הגעגוע והנוחם שבפגישה
המחודשת, חשה עדיין בחום גופו
במקום בו שכב בשעות האחרונות
|
זיוף הליטוף, הונאת המילים
הטביעו לעד את ליבה בגלים.
|
חשבתי לעצמי השבוע שהחיים בסך הכל
מורכבים מהמון רגעים שונים וכמה
רגעים קטנים של אושר
|
כותבת את חיי בתוך מחברת קטנה וירוקה
שורה אחרי שורה, מילה במילה
והעמודים מתמלאים באותיות,
מן צופן של נשמתי.
|
חולמת אותך בלילות וחושבת אותך בימים.
רוקמת את חיינו יחד, רקמה עבה וסבוכה
של קווים, סימנים וצורות
|
שוכבת במיטה, האורות כבויים, מודעת לסימני האהבה שהשארת על
גופי, מחייכת לעצמי בחושך, מלטפת את הכרית שלידי- הכרית שלך,
וחושבת על כמה שאני אוהבת את הנוכחות שלך, להרגיש אותך לידי,
שקט, ללטף אותך, להרגיש את חום גופך, להצמיד אותך אלי חזק, כמו
מבקשת שלא להפרד לעו
|
ואם כבר הזכרתי אותך אלוהים, אז מילה אישית אלייך- תגיד מה אתה
רוצה מחיי? שני גברים אהבתי בחיי. האחד נעשה היום אבא לילדים
שאינם שלי, והשני יהיה מחר לבעלה של אחרת. לא נראה לך קצת
מוגזם הטיימינג הזה?
|
רוצה להוציא אותך מתוך לבי, למחוק את דמותך הצרובה על רשתית
העין, לברא את שורשיך מתוך תאי הגוף שלי, לעקור כל מחשבה עליך
בבת אחת ומהר, כמו שמורידים שערות שיכאב לרגע ואחר כך שיעלם.
לא לאט, מהר וחד פעמי.
|
והיום שרב כבד בחוץ,
ואני נזכרת במלחמה ההיא,
שזו היתה סיסמת ההרגעה שלה,
|
|
|
"המרצה דורש
הבנה של החומר
והדבר אינו
מקובל עליי..."
(עוד סטודנט
מתוסכל של פרופ'
פרנקל) |
|
