|
לא יכולתי לסבול אותם, אז רוב הזמן הייתי מטילת. אני זוכרת
שהייתי תמיד מחכה שהרכבת תבוא ואז הייתי מתקרבת למסילה, ממש
קרוב ואז הרכבת היתה עוברת תמיד צעקתי ממש חזק, ולא היו שומעים
את זה מרוב הרעש.
|
גנובה, עטופה בין חוטי הריקמה... מרחפת באוויר...
החופש כל כך קרוב עוד טיפה וניגע...
|
זה קרה מזמן, הייתי עוד ילד
הכל נשאר מעורפל ואני תמיד התנגדתי, אני זוכר טוב, התנגדתי.
היה לי כואב אבל הצלחתי, ברחתי
|
אבל אתה בכל זאת פה, בחדר, ליד בני... רואה אותך ורואה משהו
מתוק.
|
המודעות התפוגגה לה, אין לי מילים יותר, תקעו לי
תפוח.
|
החיים האלו משגעים.
הנורמה סוחפת, מדגדגת...
סליחה...
|
קורעת טיפה מגופי, נוזלת למטה אל חיים?
יושבת וחושבת... הכוס תמיד נשברת.
|
היא אמרה לי שהעננים סגולים...
התחלתי להקיא!
|
|
|
אל תדברי על
אריק !
תודה, זה פשוט
כואב יותר
מידי.
בנץ |
|
