|
ילידת 87,
אבל מרגישה צעירה רק לעתים.
מישהי רגילה,
אחת שתראו ברחוב,
ותעברו לידה,
בדרך כלל בלי לזרוק מבט.
כותבת כשטוב
או כשרע,
ובדרך כלל אופטימית,
ומנסה להסתיר את הכאב
שבפנים.
"Yes, there are two paths you can go by,
But in the long run
There's still time to change the road you're on".
(Led Zeppelin- Stairway To Heaven)
"Banished, that is?", She looked at the locked doors behind
them.
"I guess, that's what He ordered", said Adam, a worried look
on his face as he was pointing to the ground, "what SHALL we
do now?"
|
אבא של שלומי הוא גיבור.
פעם, כשהיה קטן- הוא שבר את היד שלו. אבל לא שבר אותה ככה
שהרופאים בבית החולים מחברים אותה חזרה וצריך ללכת עם גבס מגרד
במשך חודשיים וכולם כותבים לך דברים נחמדים עליו.
הוא שבר אותה והיא נעלמה לו לגמרי.
|
"השתחררתי מוקדם, שמעי אני אקח אוטובוס חזרה, אוקיי?"
"כן אבל תתקשרי כשאת מגיעה הביתה, שאני אדע שהכל בסדר."
"אל תדאגי." אמרתי וניתקתי. הוצאתי מהתיק את הדיסקמן, שמתי
דיסק שאני אוהבת וישבתי לי ככה בתחנה, מחכה.
|
מדי פעם הם נסעו לתל אביב לארוחת צהריים חגיגית או כדי לראות
סרט או הצגה. תל אביב, מסתבר, עד כמה שנשמעה אקזוטית ומרוחקת,
הייתה קרובה יחסית, מרחק נסיעה לא ארוכה באוטו הגדול של אבא.
|
הוא שם ברכות יד על כתפה ואמר שהוא התגעגע.
היא ענתה לו בצחוק שהוא היה צריך להתקשר לעתים יותר קרובות,
ואז הסתכלה לו בעיניים ואמרה שהוא חסר לה מאוד.
|
בכל פעם כשהוא פנה את הפנייה הזו ימינה, תמיד חשבתי שהוא נעלם
לי קצת, שאני מאבדת אותו ואולי לא אראה אותו יותר- ותמיד נצצה
לה דמעה אצלי בעין, באותו רגע כשהוא פנה.
|
מאותו יום ואילך, לא נפרדו דרכינו לשניה. ובינינו- לאן עוד
יכול להתגלגל כדור קטן כמוהו? לקחתי אותו לכל מקום, לבית הספר,
לכדורגל, לחוגים. תמיד היה איתי.
|
יצאתי היום מהבית לביצפר בהרגשה ששכחתי לקחת משהו.
פתחתי את התיק באמצע הרחוב והתחלתי לחפש מה חסר,
אבל הכל היה שם.
|
כולם אמרו שהם מושלמים אחד בשביל השני, כל כך מתאימים- והיא לא
הבינה איך הוא לא רואה את זה, והוא לא הבין איך היא לא רואה את
זה.
|
לכל אחד יש מין מלאך שומר בשמיים, ששומר עליך מדברים רעים ושלא
יקרה לך כלום, אבל היא חושבת שלאנשים בסרט לא היה אחד כזה, כי
הם כל הזמן נהרגו.
|
גיבורנו פתח את פיו והתכוון להגיד שלום, אך לא הצליח להוציא
מילה.
"כן זה קורה לעתים ללקוחותינו. ההלם, אתה יודע. הנה ילד, שתה
קצת מיץ", אמר האיש המזוקן והוציא בקבוק לימונדה קטן מתוך הכיס
הפנימי של המקטורן שלו.
|
יצאתי מהבית אל הרחוב, ושוב היכתה בי תחושת הכפור המוכרת. הקור
חדר אל עצמותיי - התחושה הכי טובה בעולם, הכי טובה בעולם כמעט,
חוץ ממנו.
|
"אני הולך ללמד אותך לשחק שחמט!", הודיע אבא בגאווה, "כשהייתי
קטן הייתי אלוף האזור!"
רציתי להגיד לו שאני אישית מעדיף לשחק כדורגל, אבל החלטתי לתת
לשחמט הזדמנות. אתם יודעים, בשביל אבא.
|
אומרים שבן אדם מבלה שליש מהחיים שלו בשינה, חודשים מחייו
באכילה, שבועות מחייו בלקשור את שרוכי הנעליים. כמה זמן מבלה
אדם בשכיבה על הגב ובבהיה חסרת מטרה בתקרה הלבנה? האם הזמן הזה
באמת שווה את זה? אולי.
|
אתמול בערב מצאתי שערה לבנה בשיער שלי, למרות שאני רק בת 12.
אמא של רוני אמרה ששערות לבנות בשיער מעידות על מצב נפשי.
|
She turns to look for the light
But finds only darkness;
|
She can bright up a gloomy day,
with just her smile
|
The memories still fresh in my mine
Your face still carved in my fresh-wounded heart.
|
ואני שותקת כממתיקת סוד,
קוראת כל מילה ומילה
גומעת כל הברה,
|
אם רק הייתי עוקפת את הביישנות,
ומתגברת על הפחד,
הכל היה שונה בינינו.
|
כשהגלים מתנפצים על הסלעים,
לבי מתרסק איתם,
|
דמעה אחת,
מהססת, מתלבטת, לא יודעת מה להחליט.
|
נוח מכניס זוגות-זוגות לתיבה
ואני זו שעומדת על החוף,
|
איש אחד בתחנת האוטובוס,
בבגדים מרופטים
|
אבל האהבה
היא כמו כדור שלג מתגלגל
|
שוכבים מתחת לכיפת השמיים,
עשרות אנשים מסביבנו,
אבל אנחנו נמצאים בעולם משלנו.
|
הדף מונח מולי
כשלג שילדים קטנים
חרשו בו שבילים תכולים ארוכים
|
ישנם דברים שמבחוץ ומבפנים
הם לגמרי שונים.
|
תחושת המחנק בגרון גברה בפתאומיות,
לשבריר שנייה היא כבר לא הצליחה לנשום,
|
דברים שרציתי לומר לך,
לעד יישארו בליבי החתום,
|
בקשתה הגדולה ביותר היא
להיות מאושרת.
|
וכשהיינו ילדים
חיינו אותו,
כל יום, כל בוקר,
|
נופלת אל תוך בור עמוק
מוקפת על ידי חשכה בוהקת
|
שערות חומות שנגזרו
ונפלו על סדין לבן,
לא תהיינה שלי עוד.
|
אך כל מה שנשאר הוא
אבק חלומות
|
"Maybe, maybe you can change your mind and come with me
anyway?" he said in a hesitating voice...
|
כשהייתי קטנה פחדתי מאוד שאני אולי אפול, והנפילה נראתה כל כך
קשה וכואבת.
כעת, המרחק מהגדר הנמוכה לדשא הירוק נראה קצר מתמיד.
|
אדון "אני אוהב אותך" יושב בפינת רחובות "יאוש" ו"תקווה", מחכה
שתיעצר לידו מכונית ותיקח אותו הרחק משם.
גברת "אני אוהבת אותך" יושבת בפינת רחובות "אהבת אמת" ו"דיכאון
עמוק", ומחכה לגבר שעליו היא חולמת.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
"לה לה לה
לה לה לה לה לה
לה לה
לה לה לה לה לה
לה
לה לה לה
לה לה לה לה
לה"
קיילי מינו,2001 |
|
