|
תמיהה.
ויכולנו להיות לאחד,
למצות בגאוותנות נעורים את נפלאות האדמה
|
האם להיות אישה פירושו
לטפוף ולנקוש בעקבים על מרצפות מכוסות רגעים וטינופת
על ריצוף שיש, על פרקט חורק
האם פירושו
למצוא מחסה בזרועותיו של
זה שיסכים לכסות בזרועותיו
מערומייך ופיתולייך ושקרייך
|
דממה.
אנחה,
שאיפה נשיפה
דממה.
|
וחשבתי שאתמלא.
לא ביקשתי אהבה
רק חשבתי שאתמלא.
|
כנהר חמקמק בין קימורי גופך
בנשימות מואצות, ובנגיעות
|
חמימות תתפשט כמו שאני הייתי מתפשטת בפניך
מקלפת בצלים ושכבות לארוחת הערב
שואפת וידוייך ונושפת סליחותיי.
|
אני שומעת את הקול שלך
ויכולה להרגיש את היד שלך מלטפת לי את הלחי
אני שומעת את הקול שלך.
|
מתחת לשמיכה עדיין מבהיקים הכוכבים והכתפיים שלך
ורק אני כבר דהויה לך בתוך המחשבות והזיכרון
ובמיטה הכבויה אנחנו מתהפכים בתשוקה חבויה וכבלי שינה
גב אל גב, רגש נדבק אל רגש, אכזבה אל השפלה.
|
שקט, שקט באוזניים
רק הצחוק המטורף שצחקנו והשאיר הדים
בתוך המכונית עוד מעט יצחקו אשתך והילדים
אני סוגרת את החגורה במדים
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
אמנון ז'קונט
ידידי היה
בנעוריו צנחן
דגול; בכל בוקר
היה צונח מהמיטה
לרצפה.
אפרוח ורוד,
סובל מצניחת
רחם. |
|
