|
שוב אני לבד
וכל קשר עם הסביבה אבד.
לילות של בדידות ושכרון חושים
מובילים אותי למעשים נואשים.
|
אני צפה על פני המים,
עפה לי שם בשמיים,
רצה בין שדות האהבה,
נשכבת על הקרקע הרטובה.
|
לכולם זה ברור,
רק לך לוקח זמן לקלוט.
מה שיוצא לא נכנס בחזרה,
מי שנכנס בורח ללא אזהרה.
|
זה לא טוב לבד
אומר הנווד
זה לא אפשרי יחד
מתחיל לרדת ברד.
|
|
|
הרי לכם רעיון:
פרו ורבו ומלאו
את הארץ!
גאוני, מהפכני.
בסוף עוד נהיה
רבים מול
מעטים.
|
|
