|
פרחים ירוקים מסודרים בשורות
אשר כל כך קרובות לליבי,
|
אני יודעת מדוע הוא כרת את אזנו,
שכן למדתי לפסל במילים ולצייר בשורות.
|
אולי אז השמש תחמם את גופינו
וזאת תתרפא לעולמי עד.
|
ואני כל כך שונאת אותה, והיא לא יודעת מה שמה,
אך יודעת היא שתמיד תעמוד בצילי
|
וכמתוך הרגל אני שוב מעליך
בפעם הנפלאה מי יודע כמה
מחייך אתה אלי כמתוך חלום
ולפתע, זה לא אתה.
|
וקשה לי לשמוע שקשה לך
ויותר טוב לי לשמוע שכך.
|
הוא היה מהסוג הזה של האנשים. כבר מאז שהיינו קטנים, הפרצוף
היפה, הציונים הטובים. במסיבות הראשונות של כיתות ד' וה' הוא
תמיד היה אהוב הבנות. בחטיבה הוא היה אתלט מעולה, שחייה
וכדורסל בעיקר.
|
|
|
"אני הבאתי גליל
משלי, מהבית. יש
לי גם מטהר. למה
אני לא יכול
להשתמש במטהר?
... 'אחידות
בניחוח'... טוב,
בקיצר... כמה
זה?"
הנוחיות של אתר
החרמון בתנופה |
|
