אני.
קטנה, יחסית. נולדתי מתישהו בעבר הלא כל כך רחוק,
בשביל אנשים מסוימים אפילו קרוב.
אני. אוהבת מוסיקה, בעיקר רוק, אוהבת לקרוא, אוהבת
להרהר ולשקוע במחשבות. וכשקשה לי ואני צריכה פורקן
אני ישר כותבת, כדי להרגיש יותר טוב.
אלוהים- אמיתי, הסיפורים, המוסדות, האגדות- לא.
מאמינה שפעם יהיה שלום, אופטימית, בדרך כלל, כשאני
במצב רוח טוב....
בוכה, הרבה, לפעמים על שטויות, על כל דבר קטן.
אני. לוקחת ללב.

ימים מעצבנים כאלה... ימים מעצבנים כאלה, משעממים. שרק יושבים בבית ומחפשים מה לעשות. ימים שחם לך או קר לך, שלא נוח לך בשום מקום ואין לך כוח לשום דבר. ימים כאלה שאתה מתעצבן על כל העולם, רק כי אין לך מה לעשות. ימים שבהם את שוקע במחשבות על מה היה קורה אילו ואז רק מצטער שלא.

בלי שינויים, כרגיל, אותו דבר אהבה נכזבת אני צריכה את זה, את האובססיה הזאת. זה אחד מהדברים היחידים שמשאירים לי חומר למחשבה, דברים לצחוק עליהם, דברים לבדוק, דברים מעניינים. בצורה מסוימת, הדברים האמיתיים שמשאירים אותי בחיים.