|
21 לאוגוסט, 2019: תעריכו אותי - אני יוצר!
31 לינואר, 2017: סתם קפצתי לביקור..
27 לאוגוסט, 2014: יודעים מה? אוקיי.
12 לנובמבר, 2010.. כמעט כבר לא כותב יצירות
אנונימיות. אולי אשוב בקרוב!
18 לדצמבר, 2009.. איזה באסה זה להיות באקדמיה!
24 לספטמבר, 2009.. אוקיי הנה עדכנתי!
אני כבר לא אוהב. אהבה זה רגש שדוהה.
|
אני לא בודדה בכלל, יש לי שמונה-עשרה חברות וגם שני ידידים.
|
פתאום הוא השתנק, הכחיל. השלמות, שוכבת, לבושה בגרב ימין בלבד,
הסיטה מבטה ביחד איתי. הוא
שמט את הדונט עם זיגוג וחתיכות מקופלת, חצי אכול, ותפס
בצווארו.
|
כל צהריים של הרביעי לינואר אנחנו שוכבים שם על הבטון, מעל
הסופרמרקט הכי גדול בכל ניו זילנד, הפאק'נ'סייב של לינקולן רוד
בהנדרסון, אוקלנד.
|
את המודעות שלי רכשתי, כבר מזמן, מעל גג של איזה גורד-שחקים,
הסתכלתי למטה.
מעל מאה ואלף קומות של בטון ראיתי את הצל שלי מסיים את חייו.
צל חלש-אופי.
|
בכלל לא היה אכפת לי אם היא תתפשט או תישאר לבושה, אבל היא כבר
הורידה
את החולצה אז נשארתי לשבת בשקט, חוץ מזה, זה לא קול להשתפן
ולהגיד
למישהי להישאר לבושה אחרי שביקשת ממנה כל כך יפה ובקוליות
להתפשט.
|
הזונה דפקה על הדלת. הוא רק חשב על רינה. בכיתה י' היא יצאה עם
אברהם מקיבוץ יובב, והוא רק שכב במיטתו בלילות וחשב
עלייה ועל איך הוא רוצח את אברהם ואף אחד לא שומע על זה.
|
גם היום אני אוכל לעצמי את הידיים לארוחת ערב.
|
|
|
שדיים.
זוזו לסטרי
מחליט לומר את
אשר על ליבו |
|
