|
מה כבשים איפה כבשים?
אלה עיזים! עיזים אני אומר לך!
עכשיו אתה שואל את עצמך מה לעזזל קורה פה....
אז זהו יש זרימה.
"אנחנו צריכים לדבר" אמרתי לו.
הוא הניח את העיתון שקרא "על מה?" הוא השיב בפשטות האופיינית
שלו, בלי לתהות מאיפה בכלל נפלתי עליו.
|
היה לו כוח להשיג כל מה שהוא רוצה.
הוא רצה רק לשרוד.
והוא שרד.
|
אנו קושרים עצמינו לשקר,
שקר שחזק בדיוק כמונו,
משום שאנו יצרנו אותו
|
הוא היה הכי טוב,
לא היה ספק בכך, בהתחלה אנשים פיקפקו בו ואמרו שיש טובים
ממנו.
הוא, הוא בכלל לא התייחס, הדבר היחידי שהוא אמר בתגובה היה
"אין מצב", מה שהיה כמובן גורר תגובת צחוק מהאנשים שמולו.
|
וישלוט עידב בגבעת-עדה. ויהי בחודש העשירי לשנת מלכותו
השמונה-עשר לספירת לידתו וירא כי טוב בממלכה. ותשגשג גבעת-עדה
ושדותיה ובניה ובנותיה ויגדלו ויהיו עם רב וירא עידב כי טוב.
|
"מה אתה עושה? אתה משוגע? הרשות שלך לא משנה כלום אני שמח אם
אני רוצה, אני לא צריך רשות, בדיוק כמו שאני מדוכא".
"בדיוק כמו...?" שאלתי בערמומיות, פורס את המלכודת לאט, לאט.
"כן!" הוא ענה נחרצות, ונפל למלכודת...
|
לבן, תמיד לבן.
למעלה, למטה, לצדדים, הכל תמיד לבן. לבן וריק.
ואני תמיד במרכז או בפינה. הפוך. על הצד. לא יודע.
|
"זה אפילו לא חצי מהעניין, לא רק שאתה ואני חיים במציאות משל
עצמנו שהיא רק חלק קטן מהמציאות הפיזית, כי לא אתה ולא אני
יכולים לדעת בכל רגע נתון מה קורה בכול מקום ביקום, אלא שגם את
המציאות הזו, שנקרא לה המציאות האישית, אתה מבין באמת רק חלק
קטן.
|
בית ריק,
"הדבר הכי טוב שיכול להיות לבן-אדם", ככה מישהו הגדיר לי את זה
פעם, אולי הוא צודק.
אולי לא.
פעם ראשונה שהיה לי בית ריק, וכנראה גם האחרונה, ה"דיירים"
האחרים לא ששים לפנות את מקומם
כל שני וחמישי, מה לעשות כשיש בית טוב - יש יתרונות ויש
חסרונות.
|
"אולי תבוא אלי מתישהו השבוע"
ככה זה התחיל, פשוט לא? פשוט, כן פשוט. לא מאד מסובך. כל אדיוט
יכול להבין. כן? כן.
אז הופעתי. הגעתי. קפצתי וכל שאר הדברים שעושים במצבים שכאלה.
אז הינה אני שם, בבית שלה, עומד מול הדלת וחושב. כדאי? כדאי.
אני בכלל רוצה? רוצה, רו
|
...
סאמאק!
...
לעולם אני לא מזלזל יותר בתושיה של אישה!
|
"איך לעזאזל..." אני מסנן כל חמש דקות בערך.
מעניין מה השעה בכלל. רבע לשלוש.
"סאמאק!..."
|
מביט...
...
כול כך חסרי דאגה, שמחים משהו...
טפשים.
|
הוא החל לרוץ, מחפש יציאה, דרך לברוח מהחום...
החום הפך לבלתי נסבל.... הוא החל לבכות.
ולהחנק.... העשן סתם את ריאותיו, אבל הוא לא ראה שום עשן....
זה לא משנה הוא חשב עוד מעט הוא ימות והעשן והחום כבר לא יציקו
לו... הוא כל כך רצה למות.....
|
"כמו אל... אתה לא חושב שניפחת את זה קצת?" אמר והניח את
העיתון בצד.
"לא, אולי זה מה שמבדיל, בעצם, בין בן-אנוש לאל."
|
זז כמו מטורף,
נותן למוסיקה לעשות בי כרצונה,
מעשה בובות,
|
האמונה היא התירוץ, המניעה, המובילה.
המובילה אותנו למטרותינו כשאנו עיוורים,
עיוורים מבחירה.
|
|
|
תראי ציפור
ביל קלינטון
מנסה לרכך
את עונש הרדיוס
שקבל מהילרי |
|
