[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









http://planet.nana.co.il/comida/index.htm
 
עידב מלך גבעת-עדה


אל היוצרים המוערכים על ידי לואי החתול
מה כבשים איפה כבשים?
אלה עיזים! עיזים אני אומר לך!

עכשיו אתה שואל את עצמך מה לעזזל קורה פה....
אז זהו יש זרימה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
דיאלוג
"אנחנו צריכים לדבר" אמרתי לו.
הוא הניח את העיתון שקרא "על מה?" הוא השיב בפשטות האופיינית
שלו, בלי לתהות מאיפה בכלל נפלתי עליו.

היה לו כוח להשיג כל מה שהוא רוצה.
הוא רצה רק לשרוד.
והוא שרד.

אנו קושרים עצמינו לשקר,
שקר שחזק בדיוק כמונו,
משום שאנו יצרנו אותו

הוא היה הכי טוב,
לא היה ספק בכך, בהתחלה אנשים פיקפקו בו ואמרו שיש טובים
ממנו.
הוא, הוא בכלל לא התייחס, הדבר היחידי שהוא אמר בתגובה היה
"אין מצב", מה שהיה כמובן גורר תגובת צחוק מהאנשים שמולו.

יומן
וישלוט עידב בגבעת-עדה. ויהי בחודש העשירי לשנת מלכותו
השמונה-עשר לספירת לידתו וירא כי טוב בממלכה. ותשגשג גבעת-עדה
ושדותיה ובניה ובנותיה ויגדלו ויהיו עם רב וירא עידב כי טוב.

פואנטה
"מה אתה עושה? אתה משוגע? הרשות שלך לא משנה כלום אני שמח אם
אני רוצה, אני לא צריך רשות, בדיוק כמו שאני מדוכא".
"בדיוק כמו...?" שאלתי בערמומיות, פורס את המלכודת לאט, לאט.
"כן!" הוא ענה נחרצות, ונפל למלכודת...

לבן, תמיד לבן.
למעלה, למטה, לצדדים, הכל תמיד לבן. לבן וריק.
ואני תמיד במרכז או בפינה. הפוך. על הצד. לא יודע.

דיאלוג
"זה אפילו לא חצי מהעניין, לא רק שאתה ואני חיים במציאות משל
עצמנו שהיא רק חלק קטן מהמציאות הפיזית, כי לא אתה ולא אני
יכולים לדעת בכל רגע נתון מה קורה בכול מקום ביקום, אלא שגם את
המציאות הזו, שנקרא לה המציאות האישית, אתה מבין באמת רק חלק
קטן.

בית ריק,
"הדבר הכי טוב שיכול להיות לבן-אדם", ככה מישהו הגדיר לי את זה
פעם, אולי הוא צודק.
אולי לא.
פעם ראשונה שהיה לי בית ריק, וכנראה גם האחרונה, ה"דיירים"
האחרים לא ששים לפנות את מקומם
כל שני וחמישי, מה לעשות כשיש בית טוב - יש יתרונות ויש
חסרונות.

"אולי תבוא אלי מתישהו השבוע"
ככה זה התחיל, פשוט לא? פשוט, כן פשוט. לא מאד מסובך. כל אדיוט
יכול להבין. כן? כן.
אז הופעתי. הגעתי. קפצתי וכל שאר הדברים שעושים במצבים שכאלה.
אז הינה אני שם, בבית שלה, עומד מול הדלת וחושב. כדאי? כדאי.
אני בכלל רוצה? רוצה, רו

סאטירה
...
סאמאק!
...
לעולם אני לא מזלזל יותר בתושיה של אישה!

סאטירה
"איך לעזאזל..." אני מסנן כל חמש דקות בערך.
מעניין מה השעה בכלל. רבע לשלוש.
"סאמאק!..."

סייברפנק
מביט...
...
כול כך חסרי דאגה, שמחים משהו...
טפשים.

הוא החל לרוץ, מחפש יציאה, דרך לברוח מהחום...
החום הפך לבלתי נסבל.... הוא החל לבכות.
ולהחנק.... העשן סתם את ריאותיו, אבל הוא לא ראה שום עשן....
זה לא משנה הוא חשב עוד מעט הוא ימות והעשן והחום כבר לא יציקו
לו... הוא כל כך רצה למות.....

דיאלוג
"כמו אל... אתה לא חושב שניפחת את זה קצת?" אמר והניח את
העיתון בצד.
"לא, אולי זה מה שמבדיל, בעצם, בין בן-אנוש לאל."


לרשימת יצירות השירה החדשות
זז כמו מטורף,
נותן למוסיקה לעשות בי כרצונה,
מעשה בובות,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
האמונה היא התירוץ, המניעה, המובילה.
המובילה אותנו למטרותינו כשאנו עיוורים,
עיוורים מבחירה.




...מלפנים
ומאחור
ולאורך כל
המסלול ובבקרת
הרמזורים
עמדו אנשינו
ועצרו את
התנועה
בעיר למשך שעה
שלמה.
"הבת של הדון
עוברת טסט" -
לחשו האנשים...

צפיחית ספיר
בטיזר מתוך
הסלוגן "הדון של

תל-אביב"


תרומה לבמה





יוצר מס' 11444. בבמה מאז 18/3/02 0:06

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללואי החתול
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה