|
לא דזו, אבל יום אחד אולי..
נולד ב-1981, למד על קיום ההארה ב-1996, הרגיש אותה
ב-2006, ומאז מחפש את הדרך להפסיק לחפש את הדרך.
כבר אין אכזבה
ואין משברים
|
לכל מי שמקנא באיי קיו שלי, תנו לי קצת מהאושר שלכם.
לא. אני אתן לעצמי מהאושר שלי.
|
כל כך הרבה מילים דיברת. כל כך ניסיתי להבין. ישבתי שם, איש
האינטלקט, האיש שגאה שהרציונליות שלו מספיק מפותחת בשביל לדעת
את מגבלותיה, גאה, כי בלי לדעת את המגבלות אין סיכוי לאמפתיה.
גאה וטיפש.
|
התובנה האמיתית תהיה כשאני אקח צעד מהעבר הקרוב שאני בונה
בשביל העתיד שהיום נראה לי רחוק, ואחייך בלי מילים
|
הראה לי את פניך המקוריות, בטרם נולדו אביך ואמך
|
מעבר לנימוק יש רגש.
מעבר לרצון לנתח יש אי יכולת לראות.
בתוך העין יש מין נוזל מוזר כזה, שעורבים אוהבים למצוץ.
לכתוב זו אינטראקציה סוג ז' עם בני אדם אחרים. לו רק היה זמן
להכיר את כולם.
|
|
|
אני לא מבין!
אמרו לי "תחשוב
SUBTEXT" ובאמת
חשבתי!
שלמנאסר לא מבין
מדוע פיתרו אותו
מסרט הוליווידי
עטור תקציב.
הערת הכותב:
אולי בגלל שהוא
חשב על
אצטרובלים בזמן
שיגול אישה
ערומה. |
|
