|
 71164205 אליק
קצר, שחור, אנושי
ברזל ודם. ברזל ודם. נאומים והתרוצצות ידיים איטלקיות. טובים
לחלקם הקטן.
|
עיתוני הבוקר
מבשרי הטוב והחולי
ישנתי את הבוקר.
|
היא בכתה
ואני בכיתי איתה
והיא לבכות
ואני למות.
|
הוא מחזיק את הנשק לכל מקרה שלא יבוא
שלא יבוא
ערבים, מחבלים, יהודים וחמדנים נואפים
לכל מקרה שלא יבוא
|
שכחי את החוטיני בבית הלקוח
ושובי אליי.
|
גופך המושלם מעביר צמרמורת
אלוהים, לפעמים אני הופך לאדם דתי
המילים נחנקות בתוך גרוני.
|
אבל שמגיע לסיומה האשמורת, נהג יקר
מי עוד צריך את אותם בגדי השרד, מותק?
תצליף בי.
|
אני בתורי צובר חוב אחד
משלי,
תמיד אמרו
צבור ליום אפור.
|
האמת עירומה מידי
לדצמבר הזה.
|
דממה אופפת את הפילטרים חסרי הסיגריה.
2 בלילה.
להכל נושקת דממת המוות הזו.
|
יושב בטיוטה הירוקה
אחרי הנשיקה
|
אני רואה אותם,
והם מסתכלים עלי
מתוך קמטי ידי.
|
מרחבים אלו תיחחו
יבלות ידיים זרות.
עצמות מותניה ידעו משקל של נוכרי.
משקל נוכרי.
|
כבר ששיזפו עיני את גופה לראשונה
יכולתי לקבוע את הדיאגנוזה
היא הייתה סוטה ממין אישה.
|
סופר
לא יעלה על הדעת להיות כותב ספרים!
זו איננה עבודה הגונה.
|
אתמול כמו שלשום התקיים שוב יום
ומחר...?...."
הוא חייך,
חשב רגע
וענה לעצמו בכנות...
|
ולמטה בצד, כמעט בלתי מורגש, עכביש תינוק.
עכביש מביא מזל טוב. לא לכולם זה ידוע.
|
אל תאמין להצגה של הסיגריה שמחזיקה שפתיים אדומות מדם של האישה
משמאלו של הברמן.
אל תסגוד לאלוהים.
אל תסגוד לבן אדם.
אל תסגוד לכדור הארץ.
|
פתח תקווה המנומנמת מתעוררת לעוד יום עמוס. עוד רגע קט. תל
אביב, אנא, גלי קורטוב עדינות כלפי אנשי כפרך.
|
"היה היה הר.
גם להיסטוריה היה מקום.
לבעלי קוצבי לב אסרו את החנייה."
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
כבוד האדון חבר
של שלי,
ברצוני לברך
אותך על שלי
שלך
בחורה כל כך
מצוינת לא
מוצאים
בכל יום.
רציתי לשאול
היכן הצלחת
למצוא את שלי
והאם יש לה
אחות או חברה
פנויה שאוכל
להכיר.
כמו כן רציתי
לשאול כיצד
התחלת
איתה. אני אוסף
בימים אילו חומר
למהדורה מעודכנת
של ספרי המצליח
"כיצד להתחיל עם
בחורות
ולהישאר בחיים"
ואוכל להיעזר
במידע.
בתודה
י. פופק. |
|
