|
 71164205 אליק
קצר, שחור, אנושי
ברזל ודם. ברזל ודם. נאומים והתרוצצות ידיים איטלקיות. טובים
לחלקם הקטן.
|
עיתוני הבוקר
מבשרי הטוב והחולי
ישנתי את הבוקר.
|
היא בכתה
ואני בכיתי איתה
והיא לבכות
ואני למות.
|
הוא מחזיק את הנשק לכל מקרה שלא יבוא
שלא יבוא
ערבים, מחבלים, יהודים וחמדנים נואפים
לכל מקרה שלא יבוא
|
שכחי את החוטיני בבית הלקוח
ושובי אליי.
|
גופך המושלם מעביר צמרמורת
אלוהים, לפעמים אני הופך לאדם דתי
המילים נחנקות בתוך גרוני.
|
אבל שמגיע לסיומה האשמורת, נהג יקר
מי עוד צריך את אותם בגדי השרד, מותק?
תצליף בי.
|
אני בתורי צובר חוב אחד
משלי,
תמיד אמרו
צבור ליום אפור.
|
האמת עירומה מידי
לדצמבר הזה.
|
דממה אופפת את הפילטרים חסרי הסיגריה.
2 בלילה.
להכל נושקת דממת המוות הזו.
|
יושב בטיוטה הירוקה
אחרי הנשיקה
|
אני רואה אותם,
והם מסתכלים עלי
מתוך קמטי ידי.
|
מרחבים אלו תיחחו
יבלות ידיים זרות.
עצמות מותניה ידעו משקל של נוכרי.
משקל נוכרי.
|
כבר ששיזפו עיני את גופה לראשונה
יכולתי לקבוע את הדיאגנוזה
היא הייתה סוטה ממין אישה.
|
סופר
לא יעלה על הדעת להיות כותב ספרים!
זו איננה עבודה הגונה.
|
אתמול כמו שלשום התקיים שוב יום
ומחר...?...."
הוא חייך,
חשב רגע
וענה לעצמו בכנות...
|
ולמטה בצד, כמעט בלתי מורגש, עכביש תינוק.
עכביש מביא מזל טוב. לא לכולם זה ידוע.
|
אל תאמין להצגה של הסיגריה שמחזיקה שפתיים אדומות מדם של האישה
משמאלו של הברמן.
אל תסגוד לאלוהים.
אל תסגוד לבן אדם.
אל תסגוד לכדור הארץ.
|
פתח תקווה המנומנמת מתעוררת לעוד יום עמוס. עוד רגע קט. תל
אביב, אנא, גלי קורטוב עדינות כלפי אנשי כפרך.
|
"היה היה הר.
גם להיסטוריה היה מקום.
לבעלי קוצבי לב אסרו את החנייה."
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
אילן, תעשה לי
ילד בחללית!
(מערבל בטון לא
מעודכן) |
|
