|
תקועה בחשכה
בתוך האני הפרטי שלי
מחכה לתשובה
לזה שיציל אותי
רוצה אהבה
לא על חשבון החיים שלי
ממתינה לזריחה
שתבוא ותעיר אותי
|
לא יכולה יותר בלי לשמוע קולך
או לצחוק כשאתה צוחק
לא יכולה לנשום כשאינך בסביבה
או כשאומר "כבר לא אוהב".
|
לא רואה כלום ולא בדיוק חושבת
לא מציתי, לא חותמת
הוא נדחף ולוחץ על הגרון
הדמעות זולגות ואין לי קול
רוצה לצעוק ונעתקת
כבר לא חייה, לא נושמת
|
לא אשכח את הקור,
את הקור העז,
שהמחיש שרוחות המתים מסביבנו.
לא אשכח איך הרוח נשפה באוזני,
נקמי דמנו!
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
צביקה הלולן
מזכיר לי את
עצמי בנעוריי.
לבן, עגלגל,
נטול שיערות ואם
מסתכלים מקרוב
רואים מלא סדקים
קטנים.
אפרוח ורוד,
בוקע מהביצה. |
|
