|
על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא
מצאתיו/ אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות
אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו/ מצאוני
השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם/ כמעט
שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא
ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
שיר השירים ג
משכתי בכתפיי, כרגיל, לא ידעתי איך לענות, אני עדיין נורא
נבוכה לידו. למרות הכל, אני עדיין מתביישת איתו.
"תגידי משהו"
קמתי, נכנסתי למקלחת, הרגשתי מן צורך לא ברור להוריד אותי
מעצמי. שפשפתי את גופי בכל הכוח, איפהשהו קיוויתי שאחרי שאצא
החיים ייראו אחרת.
|
הוא הידק את ידיו סביב צווארי, כה אהבתי את זה, כאילו כל חיי
היו תלויים בידו לכמה רגעים ואז הוריד אותן אל עצמות הבריח
ומשם מטה אל כתפיי ואל מותניי. רעדתי, מקור ומצמרמורת, בעצם
כבר לא ידעתי ממה רעדתי.
|
החושך נשאר חושך, שירת הים עוד נשמעת, שני האנשים עדיין ישנים
והמיטה עודנה... היא עוד שם. את מדמיינת כי עליה יעברו עוד
המון והיא עוד תשמש לך מפלט יקר ערך בעתיד. אבל את חייבת, את
חייבת להתבטא, להביע את הצער, לנסות לזעוק לעזרה מאלה, אולי הם
עוד ישמעו...
|
אני מרגישה את היד
לוחצת את עורפי
משתוקקת לגעת,
להכנס לתוכי
|
לב שבור מתקנים, מה עושים עם לב מת?
נלחמתי בעצמי כל כך הרבה. החזקתי את עצמי כמה שיכולתי, אבל כבר
לא יכולתי יותר. נחשפתי. נתתי הכל. וברגע אחד, הכל נלקח ממני
כאילו לא היה.
הרגשתי כחייל פצוע, שננטש בשדה קרב, חשופה ופגיעה, ופגועה.
|
אבל הוא, הוא ראה מעבר לזה, הוא ראה בעיניי את מה שאני לא
ראיתי בהן. מדהים עד כמה שהוא הכיר אותי.
כל לילה הייתי שוכבת על המיטה הקרה ההיא ומדמיינת אותו לידי,
אותנו, שוכבים מחובקים, לא מסוגלים להרפות. כמו בלילות שהיו
אז.
|
זה מכה בך ממש כמה שעות לפני שהחורף מתחיל, כשחום יולי- אוגוסט
מראה סימני דעיכה והחמסין של כל היום נשבר בשעות הערב המוקדמות
ובמקומו ניתן להרגיש את השיער עף ברוח הקלילה של צפון ת"א.
|
לעוף, בעצם. או שאולי לרחף.
כמו כשאתה מחזיק אותי כשאתה עומד מאחורי. כמו כשאתה מחבק אותי
כשאתה שוכב לידי במיטה.
כמו כשאני עוצמת עיניים שכובה לידך.
|
הוא אומר שמעשה האהבה, כך הוא קורא לו, צריך להיות ישר, פשוט
ושפוי, ואני גורמת לו להיות כל כך קשה, כל כך לא ברור וכה
עמום, ועם כל זאת- כה נחשק.
|
אני נהנת לסבול
כי הוא כבר השתלט עליי
אני כבר שלו
אני כל כולי שלו
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
רבים שואלים
אותי, רוצה לק?
ואני עונה,
איכס, יש בזה
חיידקים.
אפרוח ורוד. |
|
