|
פחות, אבל עוד כואב.
אחי שלי, אסף
האושר הנכסף
נשקף בעיניים ירוקות
ומתוך הצחוק המדבק.
|
על מה אשען
בהעדר כתף
אם רק היית יודע
|
אני חושבת שבעתיד בטח מישהו
יאהב אותי עם כל ההרסנות שלי
|
תלחש לי מילים
תפרוט בי מנגינות
מיתרים שהחלידו
לחנים שרוקמים עור וגידים
|
מתרגזת ששוב הפתיע אותי,
הבוקר הזה.
|
אקנה המון בגדים
למלא בהם -
את צידך שבארון
|
אני רוצה לצייר לך
חיוכים
בפסטל ומכחול
|
ומיד כבר שבעשרה
כל פעם
בנימה מעט שונה
תמיד אוהבת
|
אני פורחת איתך
כמו שלא פרחתי מעולם.
|
בסוף המשמרת
תמיד יש בך חוסר
|
אחרי,
רק אחרי שכבר וויתרנו.
|
קצת פחות
ולפעמים
קצת יותר
|
|
|
פיירוול
שמהפיירוול. כל
המורות תופסות
עלי תחת בחדר
מורים. לא
מדברות עם
שרתים, אלק. מה
אני לא בנאדם?
לא מגיע לי גם
קצת יחס?
אז אין לי
פיירוול. אפשר
לחשוב.
מרסלוס שרת הבמה
ממורמר |
|
