|
לכתוב מהאמצע, לשיר, לספר את הסיפור, להסתתר...
הכל בקטן,גם האוזניים,גם העיינים,
דולה מילים ודולה ודולפת...סיפורים.
כנראה שהפינות שייכות לי,כנראה אתם תגיעו לשם רק
בטעות..
אני רוצה לדהות אל האוויר שמסביבי כמו דיו שמתערבבת
עם מים,
לא כל כך בא לי להיות ראציונלית, לא בא לי לבחור את
המילים,
פשוט מזדחלת תחושת מועקה ככל שאני שוקעת בזה יותר..
והלוגיקה של המילים...כמו של מוזיקה,
לפעמים הן פשוט מסתדרות להן בהרמוניה,
כמו מלודיה טובה..לא?
אולי ככה הצללים לא יגיעו אליי.
ששש...
הנה קח תנשום
נמאס לי שהמים מרטיבים
|
סלח לי, אדון אבא שלי,
על מה שהנני
|
חרש חרש צעדנו בשבילי התחושה,
שעות וימים שתינו את מי ההיאחזות.
נישאים על גבה של תבונה מובנית,
|
ראש גוזל מציץ
שם גבול ההר כבר שוקע
והאופק נעלם אל תוך עולם
|
הכלימה הזו רק מטפטפת
משמיעה קולותיה אל פחדיי
ומכם - לא למדתי דבר.
אין בי.
שום דבר לא נשאר.
|
כפרח מתעגלת אל גשמיי שפתייך,
נובטת מאדמת אהבתי.
במקום הרחוק ביותר - הכה בי,
למדני כי רק שלך אני.
|
התיכנע לעיניי כאנוש?
ואם כבר אנוש ותיווכח כי טעית,
האם תודה במחדל?
|
חסכני אלי, חסכני,
אני גיליתי את סודך האפל.
גאלני,
הצילני מאוזניים ארוכות...
|
לא רצית להתקיים תחתיי
אז סתמת אוזניים וחייכת
ככה- קפואה,
כדי לא לאבד מה שנראה לך דומה ב
|
את רוצה להיבלע
והקוסם אולי סתם איש רע...
"אני לא רוצה משאלות, יא נדוש,
אולי להיות במקומך ושיהיה לי ת'כוח..."
|
שלם בדמי את כעסם
ושווה לי את אהבתנו...
אל תצנח מן המרום אליהם.
הנח להם לראותי דרך עיניהם ותעזוב,
|
|
|
אהבתי לחם,
אהבתי גם שום.
אך יותר מכל,
אהבתי לחם
ושום.
מחדד הלשון |
|
