|
נולדה במאי של 86
ואת השיחרור שבכתיבה גילתה בגיל 11,
יחד עם הגשם,התיאטרון והעוצמה שבחיוך..
השירים היו תמיד עצובים
מה שהקשה על אנשים להאמין שזה בא ממני.
מהצבא כבר לא כתבתי יותר, אולי הכישרון ברח ממני
או שאני, ברחתי ממנו
המבט האוהב שלך בעיניים
שאם היה יכול היה מוחק את הכאב הישן
מביט עלי עכשיו בגובה העיניים
אבל לא מצליח לחצות את קו הגבול שבנה לו הזמן
|
לא תוכל לפגוע בי עוד
כי כבר פגועה יותר מדי
כי פשוט כבר לא אכפת לי,
לא רוצה ודי.
|
כ"כ הרבה דברים יפים ברא העולם
וכשהיד רועדת לי עכשיו
מבינה שזה לא אחד מהם...
|
מספר את הסיפור
זה קשה, הוא מפסיק למעט
ובעיניים גדולות עוקבת
ילדה כ"כ קטנה
שוב נוגעת כמעט.
|
תמיד סיפרו לי על ערך הנתינה
נתת-קיבלת, הם חזרו על הסיסמה.
והיא- כ"כ מתוקה,
כ"כ תמימה ואמיתית,
אחת שכ"כ חבל היה לשוברה. שאין כאן שום ברירה.
|
מעניין איך הוא נראה עכשיו, האלוהים הזה.
גידל זקן סבוך,
צימח מבטא של ערבי מהשוק
או שאולי הוא פיתח מבטא
התנהגות ארופאית וחוסר אכפתיות עמוקה
מהנהן עם הראש ומרגיע
ובמי שבאמת מעצבן אותו- הוא נכנס בו חזק
במפתיע.
|
ואנחנו על תקן ידידים
ולמה עושה את זה בעצם? כדי לא לפגוע באחרים?
מה קרה לילדה שבחיים לא שמה על אנשים?
|
אני מצטערת...וזה לא סתם עוד משפט שלי. ואני מרגישה מחוייבת
לאמת, עם כמה שהיא מציירת אותי רע, בדיוק את התמונה האמיתית של
מה אני. כי אפילו עכשיו..אחרי הכל..כשאני כ"כ
מתגעגעת...אליך...אל האהבה שלך.. ללהיות איתך..
אפילו עכשיו..זה בא מהמקום הכי אגואיסטי שיש.
|
|
|
