[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 245371886 245371886  nightingail

אל היצירות בבמה האהובות על ליטל מימוןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ליטל מימון
ששש... אל תדבר.

השתיקה יפה לך, ואם לדבר בחרת...
דבר שירה, סיפור, תרגיש מילה מילה בשעה שהיא נפרדת
מגופך.
קצת כמו לוותר על ילדיך למען חור שחור ומאיים.

עכשיו תחליט - לדבר או לשתוק.


מהפחות גרועים [או במילים אחרות מומלץ]: מי יבכה
כשתמות, פרח אדום, חשיכה maybe חלקים, בתוך מרווח
הטעות, עוד יגיע וצלילי זיכרון.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אתם מכירים את החבר של החבר של הבחור שפגשתם לפני שנתיים?
לא נכון...
אף אחד לא מכיר אותו.

יומן
היא לא הייתה יפה, בדיוק כמוני.
ובדיוק כמוני היא לא ידעה כלום מהחיים שלה.
היא הייתה מורכבת, אבל פשוטה, קשה, אך רכה למראה, מפוחדת מבחוץ
ובאותו זמן חזקה מפלדה בנפשה.
בדיוק כמוני.
והיינו כאחת.

כמו סיפור
אני מתחילה בפרטים כלליים
ולא תמיד מצליחה להגיע לשורה האחרונה

היפרדות
אחרי שלוש שעות ו-23 דקות של שיחה, זה לא יאומן שאני זוכרת את
הזמן המדוייק, שאלתי אותך... "מי יבכה כשתמות?" הבטת בי
ושתקת.
ישבת ככה כמעט שעה, חשבתי שאני אשתגע, ואז אמרת "אף-אחד" ויצאת
מהחדר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
חלום
כשתקום בבוקר והעולם יצבע ארגמן
תתהה אם אתה מסיפור אחר
אתה תשאל ואף אחד לא יבין

הרהור
Telling my story
Or maybe it is yours
Mine is to hard
To be shown

בדידות
איש אינו מוצא אפילו את קצה הדרך
למעשה חוץ ממני איש לא יודע שאבדתי
כי אדם ללא סביבה אין מי שיבחין בחסרונו
מלבד הוא עצמו.

יושבת בחדר
מלא אנשים

ואף אחד לא מבין
וזה קשה
ואף אחד לא מרפה
שילכו כולם להזדיין מצידי
נמאס לי

געגוע
אמא הפסיקה לבכות
עכשיו תורי

הרהור
הכל נהדר
הכל מצוין
הכל מסתדר
הכל מתאזן

מכסה את העיניים בתחתיות שחורות, שלא יראו את משא הלילות. כל
דלת שנפתחת - סוגרת חלום מעלה עוד סיוט והרגע חי שוב ושוב.
מסתירה שקיות מתחת לעיניים שלא מפסיקות לדמוע, אף אחד לא
מעוניין לשמוע.

ואני לא זזה
בקושי נושמת מפחדת

חיילי צעצוע, בשדה קרב מדומה.

בית מלא אור
אך חשוך מאהבה
אמא יושבת בפינה
בוכה

גורל
איך תשטפי את הדם מהסדינים
איך יביטו בך האנשים
בפרדסים רחבי ידיים
זה ניצח גם אותך

בעולם של היום לקול ההיגיון אין הרבה חופש בחירה
יש נכון ולא נכון בלי שטח אפור
ותמיד צריך לשמש דוגמה

עכשיו יש כספת מולי, לא נפתחת
שני סיבובים

מינימליסטי
כשהזונה בכתה
האיפור נמרח

הסיפור שלי לא השתנה כבר שנים
אני נאבקת בעצמי במשך חיים.
ומתחיל להמאס
בא לי לבכות, להשיל דמעות בלי מעצורים.

מחאה
אף פעם לא מאחרות
כבר לא עומדת בדרישות
אז זה יהיה תמיד אני.

דיאלוג
אוהב אותך כמו שלא אהבתי מעולם
אוהב אותך יותר מכולם
אהבה חזקה צוחקת ובוכה
עם נשיקות מבטים והמון חיבוקים

מהלכים שנורו
כמו חצים מורעלים
את רוצה להחזיר
להשיב המתים.

געגוע
הדמעות שחורות על הקיר,
מכתימות ימים ושנים
מוחקות את הכתובת שנמצאת שם מאז ומתמיד,
הופכות אותי עיוורת למתרחש סביבי.

מורבידי
שאלה ששאלתי כמעט הכל
אבל עכשיו אני מפסיק לשאול
אני לא הדבר הכי גדול
לא אמות היום אולי גם לא מחר

צמד שירים
הזוהר שהחזקת בפנייך
הזוהר שהוחזק בתוכך
נעלם פתאום כלא היה
ואני תוהה איך...

עוד אחד נגמר,
עוד קו שאני חורטת על הקיר,
עוד גבר שנכנס ויצא,
הכל עבר.

כמיהה
בעת שהירח משייט מעל ראשינו
נביט לאדמה ונביע רצון להיות אחרים

פנים מול פנים אנחנו יושבים
פנים מול פנים אנחנו שוכבים
פנים מול פנים אנחנו חושבים
פנים מול פנים אנחנו מתרצים
פנים מול פנים אנחנו חיים

שכול
פרח קט
פרח לאט לאט
עכשיו גם הוא גדול וחזק
כבר לא קטן אדום כדם

ביקורת
צר המקום עליי
נושם אני כבר לא
גופות מתפוררות
של מלאכים בלי כנפיים

לובשת שמלת אהבות ושמחות
נוסעת מעבר לים
לא באמת, סתם, ככה סתם

בדידות
מכניע אותי
על ברכיי אעמוד
חרישית תפילתי
ואין עוד


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
וחיוך שלך יתמוגג לתוך אור לבן ושחור,
כמו הזיה של אחרי התייבשות באמצע הקיץ.

ג'ננה
הפנים שלה הפחידו אותי... אז צרחתי עלייה שתעוף מהחדר שלי, היא
שאלה מה קרה לי ולמה צרחתי מקודם אז אמרתי לה שכלום לא קרה
ושהיא והבנאדם הזה נו... זה שמקשיב לי כל הזמן ילכו מפה

התבגרות
נשארה לי הבדידות, כשכל השאר נגמר.
נשארה רק הקליפה המגלידה שלי.

הרהור
שקיעה זה כואב... לראות, להרגיש, לטעום, וכהות החושים שפוקדת
אותי היא כתוצאה מהן. כמו סם -צריכה יותר כל פעם-יותר יפה,
יותר צבעוני, מבט יותר זגוגי בעיניים שלי שמשתקפות על שמשת
החלון,

פוליטי
העולם לועג נו, ואנחנו פשוט מתכופפים ומקבלים את זה שוב ושוב
כמו זונה שעושה את זה בשביל הכסף, אנחנו משולים לזונה לא מפריע
לאף אחד?!

סופני
אני הפסולת של הזבל
זה הכי כואב להיות,
אבל אני לא יכולה לבחור בשום דבר אחר

סופני
למען השם אני מפצירה בכם
בכל אחד ואחד מכם
לתת דלתות לאנשים שבפנים
לנשמות בתוכנו שתוהות איך יוצאים

כמיהה
אני רוצה שימחצו לי את השדיים, כדי שאני אוכל להרגיש מושכת,
ככה סתם. אני לא אתנגד ואפילו אפתח את החזייה עם מבט צמא
לתשוקה. ואני אדע בדיוק מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה את זה בדיוק
כמו שהוא יודע ובסוף ברגע הרווי שלנו הוא יגיד שאני הבנתי את
העניין.

הוא ואני
אני נכנסת ורואה אותו יושב שם בחושך, חושך של יום שישי.
באתי עם החצאית השחורה עם הפסים, זאת שהוא אוהב.
אני מתקרבת לאט עוטה חצי חיוך, כזה שלא רואים בחושך.

מכתב
אני מרגישה כמו המסטיק בשולחן של החיים שלהם.
דימוי מוזר בעינייך? זה כל מה שיש לי להציע.

והפרטים הקטנים שקופצים לי לעיניים לפעמים...
הם הורגים אותי, את יודעת?!

התכלית היחידה שלך מבחינתי כעת,
היא שתעביר לי את העט המ-ח-ו-ר-ב-ן הזה.

סופני
רק נשימה אחת תנו לי רק עוד נשימה אחת
עוד נשימה של האויר המזוהם של העולם המלוכלך הזה
רק עוד נשימה אחת.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כשהירח מאיר בקרני שמש לבנות
ונדמה לך שאת אבודה בתוך מראה.

אני רוצה לשבור משהו...
אולי אותך?
כן... מתאים לי עכשיו לשבור אותך
ואני אפילו יודעת איך...

אם אני ארפה עכשיו
כלום כבר לא יהיה אותו דבר
יום שבת בבוקר עם הנגאובר מטורף

ארגמן טהור וזהו.

אני משתטחת על שברי הזכוכית
מרגישה איך הם מבתרים את בשרי חתך חתך
בשקט בשקט באותו שקט שבחוץ
והוא צורם לי בעור יותר מאותם שברים

מכירה אותך שנים
ופתאום אתה נוגע
מכירה אותך תקופות חיים
ופתאום אתה מגיע
בוגר יותר
גדול יותר
חרמן יותר
ואני הכרתי אותך.

הדמעות שחורות על הקיר,
מכתימות ימים ושנים
מוחקות את הכתובת שנמצאת שם מאז ומתמיד,
הופכות אותי עיוורת למתרחש סביבי.

הם שולחים מלאכים
בדמויות של פרחים

כשהגשם נופל,
היא נופלת איתו.
הרגש מעכל אותה מבפנים,
ממיס כל זכר לזכרון שלו.

כולן כל כך מתאימות לנו עכשיו, בקטע חיים הקצר הזה שיעבור
ויחלוף ואולי כאילו לא היה.

רציתי רק לדעת
את מסוגלת לבכות
רציתי רק לשאול
את יודעת להרגיש

הוא שואל שאלות, מקבל הסברים, מגלה פתרונות שהשני מביא.
אני יושבת בחדר בזמן שהם מדברים.
זה לא בשבילי, עניין של גברים.




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
רוק אירי היא
מוזיקה נחותה!


פרובוקטור.


תרומה לבמה





יוצר מס' 32082. בבמה מאז 11/3/04 18:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליטל מימון
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה