|
ששש... אל תדבר.
השתיקה יפה לך, ואם לדבר בחרת...
דבר שירה, סיפור, תרגיש מילה מילה בשעה שהיא נפרדת
מגופך.
קצת כמו לוותר על ילדיך למען חור שחור ומאיים.
עכשיו תחליט - לדבר או לשתוק.
מהפחות גרועים [או במילים אחרות מומלץ]: מי יבכה
כשתמות, פרח אדום, חשיכה maybe חלקים, בתוך מרווח
הטעות, עוד יגיע וצלילי זיכרון.
אתם מכירים את החבר של החבר של הבחור שפגשתם לפני שנתיים?
לא נכון...
אף אחד לא מכיר אותו.
|
היא לא הייתה יפה, בדיוק כמוני.
ובדיוק כמוני היא לא ידעה כלום מהחיים שלה.
היא הייתה מורכבת, אבל פשוטה, קשה, אך רכה למראה, מפוחדת מבחוץ
ובאותו זמן חזקה מפלדה בנפשה.
בדיוק כמוני.
והיינו כאחת.
|
כמו סיפור
אני מתחילה בפרטים כלליים
ולא תמיד מצליחה להגיע לשורה האחרונה
|
אחרי שלוש שעות ו-23 דקות של שיחה, זה לא יאומן שאני זוכרת את
הזמן המדוייק, שאלתי אותך... "מי יבכה כשתמות?" הבטת בי
ושתקת.
ישבת ככה כמעט שעה, חשבתי שאני אשתגע, ואז אמרת "אף-אחד" ויצאת
מהחדר.
|
כשתקום בבוקר והעולם יצבע ארגמן
תתהה אם אתה מסיפור אחר
אתה תשאל ואף אחד לא יבין
|
Telling my story
Or maybe it is yours
Mine is to hard
To be shown
|
איש אינו מוצא אפילו את קצה הדרך
למעשה חוץ ממני איש לא יודע שאבדתי
כי אדם ללא סביבה אין מי שיבחין בחסרונו
מלבד הוא עצמו.
|
ואף אחד לא מבין
וזה קשה
ואף אחד לא מרפה
שילכו כולם להזדיין מצידי
נמאס לי
|
אמא הפסיקה לבכות
עכשיו תורי
|
הכל נהדר
הכל מצוין
הכל מסתדר
הכל מתאזן
|
מכסה את העיניים בתחתיות שחורות, שלא יראו את משא הלילות. כל
דלת שנפתחת - סוגרת חלום מעלה עוד סיוט והרגע חי שוב ושוב.
מסתירה שקיות מתחת לעיניים שלא מפסיקות לדמוע, אף אחד לא
מעוניין לשמוע.
|
ואני לא זזה
בקושי נושמת מפחדת
|
חיילי צעצוע, בשדה קרב מדומה.
|
בית מלא אור
אך חשוך מאהבה
אמא יושבת בפינה
בוכה
|
איך תשטפי את הדם מהסדינים
איך יביטו בך האנשים
בפרדסים רחבי ידיים
זה ניצח גם אותך
|
בעולם של היום לקול ההיגיון אין הרבה חופש בחירה
יש נכון ולא נכון בלי שטח אפור
ותמיד צריך לשמש דוגמה
|
עכשיו יש כספת מולי, לא נפתחת
שני סיבובים
|
הסיפור שלי לא השתנה כבר שנים
אני נאבקת בעצמי במשך חיים.
ומתחיל להמאס
בא לי לבכות, להשיל דמעות בלי מעצורים.
|
אף פעם לא מאחרות
כבר לא עומדת בדרישות
אז זה יהיה תמיד אני.
|
אוהב אותך כמו שלא אהבתי מעולם
אוהב אותך יותר מכולם
אהבה חזקה צוחקת ובוכה
עם נשיקות מבטים והמון חיבוקים
|
מהלכים שנורו
כמו חצים מורעלים
את רוצה להחזיר
להשיב המתים.
|
הדמעות שחורות על הקיר,
מכתימות ימים ושנים
מוחקות את הכתובת שנמצאת שם מאז ומתמיד,
הופכות אותי עיוורת למתרחש סביבי.
|
שאלה ששאלתי כמעט הכל
אבל עכשיו אני מפסיק לשאול
אני לא הדבר הכי גדול
לא אמות היום אולי גם לא מחר
|
הזוהר שהחזקת בפנייך
הזוהר שהוחזק בתוכך
נעלם פתאום כלא היה
ואני תוהה איך...
|
עוד אחד נגמר,
עוד קו שאני חורטת על הקיר,
עוד גבר שנכנס ויצא,
הכל עבר.
|
בעת שהירח משייט מעל ראשינו
נביט לאדמה ונביע רצון להיות אחרים
|
פנים מול פנים אנחנו יושבים
פנים מול פנים אנחנו שוכבים
פנים מול פנים אנחנו חושבים
פנים מול פנים אנחנו מתרצים
פנים מול פנים אנחנו חיים
|
פרח קט
פרח לאט לאט
עכשיו גם הוא גדול וחזק
כבר לא קטן אדום כדם
|
צר המקום עליי
נושם אני כבר לא
גופות מתפוררות
של מלאכים בלי כנפיים
|
לובשת שמלת אהבות ושמחות
נוסעת מעבר לים
לא באמת, סתם, ככה סתם
|
מכניע אותי
על ברכיי אעמוד
חרישית תפילתי
ואין עוד
|
וחיוך שלך יתמוגג לתוך אור לבן ושחור,
כמו הזיה של אחרי התייבשות באמצע הקיץ.
|
הפנים שלה הפחידו אותי... אז צרחתי עלייה שתעוף מהחדר שלי, היא
שאלה מה קרה לי ולמה צרחתי מקודם אז אמרתי לה שכלום לא קרה
ושהיא והבנאדם הזה נו... זה שמקשיב לי כל הזמן ילכו מפה
|
נשארה לי הבדידות, כשכל השאר נגמר.
נשארה רק הקליפה המגלידה שלי.
|
שקיעה זה כואב... לראות, להרגיש, לטעום, וכהות החושים שפוקדת
אותי היא כתוצאה מהן. כמו סם -צריכה יותר כל פעם-יותר יפה,
יותר צבעוני, מבט יותר זגוגי בעיניים שלי שמשתקפות על שמשת
החלון,
|
העולם לועג נו, ואנחנו פשוט מתכופפים ומקבלים את זה שוב ושוב
כמו זונה שעושה את זה בשביל הכסף, אנחנו משולים לזונה לא מפריע
לאף אחד?!
|
אני הפסולת של הזבל
זה הכי כואב להיות,
אבל אני לא יכולה לבחור בשום דבר אחר
|
למען השם אני מפצירה בכם
בכל אחד ואחד מכם
לתת דלתות לאנשים שבפנים
לנשמות בתוכנו שתוהות איך יוצאים
|
אני רוצה שימחצו לי את השדיים, כדי שאני אוכל להרגיש מושכת,
ככה סתם. אני לא אתנגד ואפילו אפתח את החזייה עם מבט צמא
לתשוקה. ואני אדע בדיוק מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה את זה בדיוק
כמו שהוא יודע ובסוף ברגע הרווי שלנו הוא יגיד שאני הבנתי את
העניין.
|
אני נכנסת ורואה אותו יושב שם בחושך, חושך של יום שישי.
באתי עם החצאית השחורה עם הפסים, זאת שהוא אוהב.
אני מתקרבת לאט עוטה חצי חיוך, כזה שלא רואים בחושך.
|
אני מרגישה כמו המסטיק בשולחן של החיים שלהם.
דימוי מוזר בעינייך? זה כל מה שיש לי להציע.
|
והפרטים הקטנים שקופצים לי לעיניים לפעמים...
הם הורגים אותי, את יודעת?!
|
התכלית היחידה שלך מבחינתי כעת,
היא שתעביר לי את העט המ-ח-ו-ר-ב-ן הזה.
|
רק נשימה אחת תנו לי רק עוד נשימה אחת
עוד נשימה של האויר המזוהם של העולם המלוכלך הזה
רק עוד נשימה אחת.
|
כשהירח מאיר בקרני שמש לבנות
ונדמה לך שאת אבודה בתוך מראה.
|
אני רוצה לשבור משהו...
אולי אותך?
כן... מתאים לי עכשיו לשבור אותך
ואני אפילו יודעת איך...
|
אם אני ארפה עכשיו
כלום כבר לא יהיה אותו דבר
יום שבת בבוקר עם הנגאובר מטורף
|
אני משתטחת על שברי הזכוכית
מרגישה איך הם מבתרים את בשרי חתך חתך
בשקט בשקט באותו שקט שבחוץ
והוא צורם לי בעור יותר מאותם שברים
|
מכירה אותך שנים
ופתאום אתה נוגע
מכירה אותך תקופות חיים
ופתאום אתה מגיע
בוגר יותר
גדול יותר
חרמן יותר
ואני הכרתי אותך.
|
הדמעות שחורות על הקיר,
מכתימות ימים ושנים
מוחקות את הכתובת שנמצאת שם מאז ומתמיד,
הופכות אותי עיוורת למתרחש סביבי.
|
הם שולחים מלאכים
בדמויות של פרחים
|
כשהגשם נופל,
היא נופלת איתו.
הרגש מעכל אותה מבפנים,
ממיס כל זכר לזכרון שלו.
|
כולן כל כך מתאימות לנו עכשיו, בקטע חיים הקצר הזה שיעבור
ויחלוף ואולי כאילו לא היה.
|
רציתי רק לדעת
את מסוגלת לבכות
רציתי רק לשאול
את יודעת להרגיש
|
הוא שואל שאלות, מקבל הסברים, מגלה פתרונות שהשני מביא.
אני יושבת בחדר בזמן שהם מדברים.
זה לא בשבילי, עניין של גברים.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
מצה זה חמץ?
אחת שמושפעת
מהסנובה החרדית. |
|
