היא לא יכולה לספר,
לכן היא מחברת.
היא מרגישה שאין לה
עם מי לדבר.
לכן היא רק שותקת.
היא לא מוכשרת בציור,
גם לא בנגינה,
אין לה שום תמרור,
או דרך סלולה.
אין לה למי לפנות
כמו שלי אין מי שיקישיב,
אין לה ים של חברות,
ועוד מילה לעצמה תכתיב.

בלילה עטוף חושך,
צללים על הקיר
פנס קטן שולפת,
לוקחת לי מחברת ורושמת שיר.

חומה של קרח חומה של קרח ניצבה, חומה של קרח - זה הכל. הקפיאה את כל הדברים שהיוונה בעבר, הקפיאה את כל האהבה שתמה - לפחות בשבלו.

היא... היא. תמיד היה אפשר לומר עליה כל כך הרבה דברים, מכל כיוון שתביט עליה תמיד יהיה מה לומר, תמיד יהיה מה לספר, תמיד תחשוב הרבה דברים, גם אם היא לא מה שאתה בדיוק חושב...