|
 174266234 geshem
הוא תמיד שאף למעלה, גבוה, להתבלט מעל כולם.
הוא היה חכם ובעל יכולות, בדיוק כמותם, הוא אינו חכם מהם.
בהתחלה הוא היה עומד עם כולם, אך נמתח על קצות האצבעות, הוא
בלט בכחצי ראש.
|
והיא מנסה למצוא פירצה להמשיך להיות.
|
ואני הפסקתי להאבק
והזמן חלף לי
|
ועכשיו אני צונחת
וכל הדרך מהרהרת.
|
ניסיתי להסביר שלא תתרגש מהדמעות
זה לא בגללך או באשמתך
הן היו שם לפניך.
|
אוהבת כל כך עד שאני שונאת.
|
''האכילי אותי!'', צעק הסרטן המקנן בגופי, ''עוד!''
איש מלבדי אינו שומע את קריאותיו, והרעש כמעט בלתי נסבל.
|
לרגע נדמה לי שאני חופשי. התלולית הקטנה עם קבוצת העשבים
האחרונה שנותרה בחצר שחרשתי נראית לי מהמרחק הזה כמו ג`ונגל
עבות. אני מרים את ראשי מן הקרקע והאשליה מתנפצת.
|
רחוק מהבית, זה בכלל לא הבית שלי, אני שם רק שלושה חודשים.
קשרו אותי בחצר שמאחורי הבנין.
עכשיו אני אדון לעצמי, בין שדות, פרחים, עצים, כבישים, מכוניות
וציוצי ציפורים. נובח לשלום לכל כלב שנקרה בדרכי, ומכאן -
השמים הם הגבול.
|
שריריי כואבים ותשושים ואני בקושי סוחב, ברגל אחת כבר התחלתי
צולע. השדות הירוקים עדיין ירוקים אך אינני מבחין בכך יותר.
השמש יוקדת ממעל ואת מחשבותי מעסיקים הכאב הפיזי והעייפות
האיומה הזאת. החלטתי לחזור הביתה.
|
אתמול הייתי בסניף החדש של ארומה בעפולה.
בעודי בוהה בתפריט שעל הקיר ומתלבטת (ומזמינה לבסוף את המנה
הקבועה),
זיהה אותי הילדון שלקח ממני את ההזמנה:
|
|
|
"שנות השמונים"
מתוך "אין יותר
נמוך מזה"
בהוצאת בוליביה
ושות'. |
|
