|
אני פה מאחורי הוילון
איש לא יראני
גם לא הוא וגם לא היא
|
את הכלבה באפי
את השוכנת שם בדממה
את הכלבה באפי
הנובחת את כאבה
את הכלבה השוכנת
בנפתולים של נשימתי
את הכלבה
את הכלבה שלי
|
ושוב אורך יאיר
מבעד לחשכת הליל
בעודי מצפה
לראות את עיניך
הבוהקות
|
כי ברגע של טוהר
כשלג המכסה בלבן
את שחור הנשמה
|
מתנגנת לה מנגינה שאופפת אותי
מביטה לתוכה ולא מצליחה למצוא שם דבר זולתך
מפוחית פה תקועה בפי
כאילו שעכשיו מנגינה נולדת
|
שוב נהיה קר ועדיין לא חורף
|
|
|
עוד יתרון
משמעותי בלהיות
שממית הוא שתמיד
אפשר להחליף
זנבות כמו
גרביים.
שממית מתרפקת
בנוסטלגיה
סכרינית. |
|
