|
אני פה מאחורי הוילון
איש לא יראני
גם לא הוא וגם לא היא
|
את הכלבה באפי
את השוכנת שם בדממה
את הכלבה באפי
הנובחת את כאבה
את הכלבה השוכנת
בנפתולים של נשימתי
את הכלבה
את הכלבה שלי
|
ושוב אורך יאיר
מבעד לחשכת הליל
בעודי מצפה
לראות את עיניך
הבוהקות
|
כי ברגע של טוהר
כשלג המכסה בלבן
את שחור הנשמה
|
מתנגנת לה מנגינה שאופפת אותי
מביטה לתוכה ולא מצליחה למצוא שם דבר זולתך
מפוחית פה תקועה בפי
כאילו שעכשיו מנגינה נולדת
|
שוב נהיה קר ועדיין לא חורף
|
|
|
כמה אני אוהב
אותך?
כמו שפרפר אוהב
את ה...
אה...
מכאן עד ל...
נו...
אפילו יותר
מ...
יאללה, כוסאמק.
תמצצי כבר
ותעופי לי
מהפרצוף.
מתוך הספר
"אלף זמר וזמר -
הצד האחר של
נעמי שמר" |
|
