|
כשנסענו, לא מכירים, ואנדרי גאברילוב ניגן לנו אלגיה,
אני הייתי כשהייתי ואת אמרת שזה כמו חלום.
כשתחת חום המדרכות והעשן של טבריה חיכיתי לאוטובוס שלך שיעבור
וכמו במקרה נופפתי לך בשתי אצבעות.
|
איך זה נמצא תמיד
תלוי באוויר
פה לתמיד
איך שזה מתחבא ואז
תופש מאחור.
|
הסתכלתי בך,
ציירת עלי ואהבתי כל כך.
|
רק צעדים נשמעו בכנסיה החשוכה.
ואהבת אותי כל כך, והייתי מולך, רק הושטת יד והנה נגעת.
וכמה שניסית שלא להבין ואולי מבטך סר הצידה לשבריר השניה
וגם בזמן שהכל התערפל דרך מסך של דמעות, מצאת מקום ליפעה
במשחקי אור שנשרו מהחלון, בחלחול מים מסדק בקיר.
|
החושך תמיד חוזר.
כשהלילה מגיע האדמה מתקררת
בצידי הכביש לא זורמים חיים
|
אני את שלי כבר עשיתי.
עברתי, שיניתי, התחלתי,
יכלתי לשתיקה.
|
וטוב לנו עכשיו כאן
סגורים ביחד בחדר
תשני הלילה
אפשר לשמוע את השקט
|
במקום הזה אף פעם לא הייתי.
גם אם הייתי עוצם עיניים.
|
אחרי שסיימנו את השיחה בחיוך הנחתי את השפופרת
בהיתי בתקרה וחשבתי על כל מה שהיה.
|
כבר מחלחל הערב הבא,
הזה,
זה שהיה.
|
מתוך משיכת ידך ממני בלילה
בקעת בתוכי
|
|
|
תנו לזובין
לנצח
הימין הלוגי |
|
