לירי שמחה. לירי עצובה. גם כשלירי שמחה היא עצובה.
כשהיא הולכת לידך ברחוב, אתה לא מרגיש את זה. היא
מקפצת בזריזות, כאילו בסוף הדרך מחכה לה תמיד משהו,
או מישהו. מצויידת בשתי גומות חן וקעקוע על הכתף,
היא מביטה בסקרנות תמימה על העולם, ומנסה להבין, אם
היא מבינה אותו. ילידת 1978, ומאמינה שתמות צעירה-
כאן תוכלו להציץ לראשה ולהגיב. רצוי שתגיבו, היא
מחכה לזה.

בעלות השחר אינטרוספקטיבי ואני, שפוסעת על עלים יבשים גם היום תמהה, אם לא סהר מאיר דמדומיי

מחפשת אותך געגוע בכל פעם שאני נזכרת בך, אני יוצאת למסע חיפושים. מחפשת אותך ברחובות, בשבילים, על חוף הים, בפאבים, במסעדה שבה אכלנו, בחלון הראווה שלתוכו הבטנו. ואתה לא פה.