|
 
פוחדת משתיקה.
מתנתקת בדרך שלה.
ומחכה לחיוך שיתקוף את פרצופה.
ובזמן הזה בוכה, צוחקת, ממלמלת, רוקדת, משחקת,
משתנה, נרגעת ומשלימה עם עצמה.
שתי נשים בחדר אחד, מתבוננות אחת בשנייה
אחת מהן לא מוצאת את המילים כדי לומר את מה שהיא מרגישה
השנייה פשוט בוהה בה ומחכה לצליל שייצא מפיה
|
את יכולה לחפש את רגעי האושר
ולנצל אותם עד שהחיוך שלך רחב
|
הכל מעורפל ויוצא מן הכלל
"רגשות מעורבים" וייאוש מן האחרים
אי ידיעה אם זה העונה או סתם תקופה רעה
וניסיון לפצח ולעבור לשלב הבא.
|
את כבר לא יכולה להחזיק את עצמך לא לבכות
כל צעד שנעשה לוקח ממך את השפיות מחדש
|
ר ק ה ג ע ת
והמצעים עוד לא הספיקו להיות מבולגנים
|
Hold me close
As the rain fall down on your toes
A hug wills simple my thoughts
Not you and the other girls
|
לומר או לא לומר
אני יוצאת מדעתי
|
אחיזה ומגע
התישבתי לשניה
נכנסתי לזה חזק הייתי אומרת
לא חשבתי שזה יהיה ככה, אחרת
|
העיניים שלי נהיות רטובות
איך הקפאתי את הכול לאלבום של זיכרונות ישנים
טובים ואפילו טובים מדי לפעמים
ועכשיו באמצע שומקום לדפדף באלבום הישן
|
ארבעת החודשים שחלפו לקחו איתם סיפור בלתי נשכח
לפעמים בלילה היא עדיין נושמת בכבדות
מריחה ריח של משהו מוכר
וחושבת לעצמה שבטח אמא הכינה עוגה חדשה
|
כבר לא מפחדת לבקוע מהביצה
שולחת ידיים ולא מחכה
הנטישה רחקה לכת
ובינתיים יושבת ומתבצרת.
|
זכרונות נשכחו ונכתבו בצרור הקברים
נחקקו באבן וישארו לעולמים
|
האחת פורצת בבכי
והשניה שקועה בדממת אלחוט
|
בתוך חדר קטן בין הרבה אנשים
מתפללת גופה לעבור לשחקים
|
ישבתי במרפסת וניסיתי להעלם
החזקתי בידי חיים
לא ידעתי אם לזרוק או לשמור
להחזיק או ליפול
|
בתוך עולם משל עצמם, יושבים ונחים מהחיים,
אף אחד לא תוקע בהם סכינים
|
יש האומרים
שהעבר תמיד ידקור אותנו
העתיד תמיד יפחיד אותנו
ואת ההווה אנחנו כלל לא חיים.
|
זה התחיל מהודעה וחיוך של שנייה
התאהבות במילים שכתובות בצבע אדום
לקיחת המילים לשורות של נגינה
דמעות בעיניי כשאני קוראת כל שורה.
חיבוק חזק של פגישה ראשונה
נשיקה, מי בכלל ידע?
חששתי מהבנות מסביב
אז שכחתי אותך.
|
כל בנאדם בבית הזה צריך כרטיסיות כמו בתוכניות טלויזיה
שירשמו לו מה לומר, כדי שיגיד את המילים הנכונות בזמן המתאים
|
לא מזמן לפני ששקעה השמש
לפני שהשמיים הפכו שחורים
ושפת הים הייתה מקום נוח לשבת בו
בני האדם היו אבודים
|
סוס דוהר במירוץ אך מוחזק על ידי בעליו
בעליו מיצגים את העבר הבלתי נשכח
ואת קופסאות הזיכרונות שלא נותנת מנוח
הסוס דוהר במלוא המרץ כדי להגיע אל אהובתו הנצחית
|
וכעת, כל מה שנותר בנתיב שבחרנו
הוא שממה
|
הדפים חולפים על פניי בתנועת יד פשוטה
האיורים בין השורות פסקו לעתה והשאירו מקום למילים לספר
במקומם
המילים יוצרות אינספור שאלות בתוך האדם הקורא
לאן הגיבור נעלם, מתי ומה יקרה
|
יומיים קסומים
עם מילות קישוט
לחישות של אהבה מאוזן לאוזן
שורות הנחקקות בזיכרון.
|
רצח פתאומי שנמצא בעיניים
צלצול המחריש אוזניים
|
אילו רק היתי נותנת לדמות את עצמי לפרח
אילו לא היתי מפחדת להיות כלואה
או פן יסגרו עלי השמים ואתחיל לנבול.
|
ועכשיו כשבגדיי מתחלפים ברכוש המדינה
ואני בעצמי נספרת כמספר במחלקה
|
אם הייתי יודעת לקשור את החוטים
הייתי מחברת את הדרך
|
אני מרגישה שהכול סביבי חסר ערך
המחשבות שלי נודדות בין העצים כמו ציפורים שמחפשות
מקום מחסה מפני הגשם
|
הם הולכים שם
זוגות זוגות
מחזיקים ידיים
וחיוכם בוהק למרחקים
|
כשציפורניך נתקעות בעורי
משהו מתעורר,
וזאת לא אני.
|
התאפשר לי לברוח.
לקחת את הרגליים שלי וללכת,
להעלם בין האנשים,
להתגנב החוצה בלי שאף אחד יראה.
|
על גג העולם אין אדם מלבדי
רק אני, השמש, הרוח והאוויר הצח
|
אין ואף פעם לא תהיה הגדרה לזמן
הדבר הקצוב יותר בעולם, שאינו נגמר
שיכול להמשך שעות
ואפילו כמה שנים טובות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בוקר טוב רחל,
הגיעו התוצאות
של הבדיקות שלך.
תשמעי, לכל אחד
יש את הצרות
הקטנות שלו.
אני, למשל, סובל
מציפורן
חודרנית. ידידי
אמנון נשוי
לאישה קשה
מנשוא, אחותי
בלונדינית
טבעית,
אבא'שלי ערומקו,
ולך יש סרטן.
ביג דיל.
שלא תקחי לי את
זה קשה עכשיו.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח
ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
