|
לפני יום העצמאות האחרון התקשרתי לחבר שלי, יובל (במלעיל), אבל
המזכירה שלו ענתה. השארתי לו הודעה שיחזור אליי דחוף. לא יודע
למה. לא היה לי שום דבר דחוף להגיד. אבל אני אוהב את הצליל של
המילה "דחוף".
|
ציון היה איש שהתחיל במבחני טעימה וסיים בספרי ההיסטוריה.
ההתחלה הייתה יום אחד כשהלך בקניון, ואיזו בחורה שאלה אותו אם
הוא מוכן לשבת לדקה ולטעום איזה יוגורט. למה לא? חשב לעצמו.
|
בהתחלה, כשאורי מת מדלקת קרום המוח, לא נלחצנו יותר מדי. זאת
אומרת, התרגשנו מאד. האבל היה ממש מבאס. הוא גסס איזה שבועיים.
הרופאים אמרו שהוא תפס את זה חזק. עד הרגע האחרון הם קיוו שהוא
ייצא מזה, אבל בסוף אני חושב שאפילו לאורי קצת נמאס להיאבק, אז
הוא עזב.
|
לרונן יש דודה ממש מעצבנת. בכל פעם שהוא מתכוון לצאת מהבית היא
מופיעה בדלת. פעם, כשעוד גר עם ההורים, הוא יכול היה פשוט ללכת
ולהשאיר אותה איתם. אבל מאז שהם החליטו להקים מושבה חדשה בנגב,
הוא נשאר לבד בדירה, והדודה גרטה יושבת לו על הווריד.
|
הבוקר פתחתי את העיתון האלקטרוני ולבי נמלא ברגשות מעורבים.
"נסגרה מאפיית הלחם הלבן האחרונה," הטעימה לקונית הכותרת בדף
השער. טוב מאד, חשבתי לעצמי. הגיע הזמן. עשר שנים בדיוק חלפו
מאז יושם לראשונה "חוק הלחם הלבן, מרץ 2025".
|
כשהתגייסתי לצבא הייתי מה-זה שבו"ז. הייתי בבאסה קבועה במשך
חודשים. בבקו"ם ובטירונות כולם חשבו שמישהו אצלי במשפחה מת.
ביום הראשון בבסיס הטירונות התיישבתי על הקיטבג, ושקעתי להנאתי
במרה שחורה, כשפתאום בא מישהו והתיישב לידי. פנים של דוגמן היו
לבנזונה.
|
היא אף פעם לא מבינה
מה אני רוצה
שאני והיא נהיה בסוף
|
שיר של חורף מכוסה בעננים
דיכאון אפור שולט פה
לא מחייכים האנשים.
|
רוע טהור,
רואים רק שחור,
הולכים לאחור,
זה עוד יום אפור.
|
לפעמים נראה לי
שזה רק אני והערב
מכירים זה את זה
נרטבים בגשם יחד
ולבד, לבד
|
יש גרוטסקה מהלכת בין הצללים
עם אף גרוטסקי תקוע באדמה,
נשמה שנעה בין העולם הזה לבא
|
אהה... שלום לך בחורה!
טוב לראות את זיו פנייך,
פעם בליקוי חמה,
רע לשמוע כי בפיך שוב,
בשורה טובה, ספק מרה...
|
כשרב הנסתר על הגלוי,
משהו בתוכי חבוי
|
וסימני המחיקה הם שוב בשחור,
רגש הפך זכרון עמום.
|
תתפתל, תתפתל
האשמה היא בך.
זה אתה שהבאת
זאת על עצמך.
|
רואה אותך שם, עומדת מולי.
אני מביט בעינייך
|
איזה שפל, יקירתי,
איזו השפלה!
|
הייתי רוצה להשאיל לך את עיניי לרגע / כדי שתראי אותך דרכן...
|
רעש ניו-יורקי, רכבת תחתית,
גוררת עוד ילד, ואיש - מחלק עלונים
|
שניים, לבד.
זוג, בנפרד.
בלי דיבורים,
ללא חיבורים.
|
ברצוני לעסוק כאן בהפיכת העולם למקום טוב יותר. בטוחני,
שיומרנותי זו תביא עליי חורבן ביום מן הימים, אך מחשבה זו רק
מדרבנת אותי לנבור בעיסוק זה ביתר שאת. אין בכוונתי לומר
שהמצאתי כאן דבר מה, כי אם לנסות ולנסח את מחשבותיי אודות אותו
דבר, שכבר דיברו בו רבות, א
|
אין כמו להביע רגש תוך שימוש בלחישה ובמגע המופנים כלפי מושאו;
להריח ולטעום את האוויר המורכב גם מהבל פיו של האחר המוחלט.
האחר הזה הוא האדם עמו אנחנו שואפים להתאחד במחול של סערת
רגשות חושנית, חושית ופלאית, שברגעי השיא שלה, נרצה שתימשך
לנצח...
|
ברצוני לעסוק כאן באפיון ואבחון של התבניות, בהן אנו משתמשים
לניהול אורח חיינו. אינני בא לחדש כאן דבר, אלא רק לסדר ולחדד
מקבץ רעיונות ומחשבות, שליקטתי מן המחשבה המזרחית ומן המחשבה
המערבית וכן משיחות עם זולתי בנושא הנדון.
|
|
|
מי שאוכל לאט -
מת לאט.
ובייסורים... |
|
