|
 דיוקן עצמי, (צילום סלולארי). |
לירון שלו האמין תמיד בקיומה של קונספרציה מסויימת
- שלו האמין בהרבה דברים יש אומרים בהכל.
במקרה הספציפי הזה דובר בקונספרציה שבעמוד האחורי של
כריכות ספרים. תמיד נראה היה לו שכתב אותן היוצר
בעצמו, מדושן עונג ומלא שבח עצמי.
ועתה נזדמן לו לעשות כן, ולכתוב כעין אחד כזה לעצמו.
בגוף שלישי.
רבות סופר אודות לירון שלו. סיפורים ומיתוסים רבים
נכרכו אודותיו. סופרו לילדים סביב מדורות בלילות
צפוניים קרים, נלחשו תחת עצים מצלים במדבריות, עברו
מאם לבת בכפרים נידחים בינות להרים, ונשורו על ידיי
זמרים נודדים בשערי ערים.
בעמוד אינטרנט זה נפרסת לפני הקוראים הזדמנות נדירה
להתרשם בעצמם מכמה מיצירתיו המקוריות (כך על פי
מחקרים מהעת האחרונה) של אותו פנטום ארכיטיפי.
הזדמנות לגבש דעה עצמית, לאחוז לרגע באותה אישיות
מסתורית אוורירית ונערצת.
"הקשבת פעם לקול של הצחוק שלך כשהוא פתאום יוצא?''
|
זוכר, כשהיינו קטנים, זוכר את הימים שבהם היו בקבוקים שעושים
רעש של בקבוק כשאתה שותה?
ומסטיקים, מסטיקים שעושים רעש של מסטיק כשאתה לועס. וכשאתה
מנפח מהם בלון, והוא מתפוצץ.
|
דברים, חפצים, חלקים, הם אתה ואתה הם.
משרתים אותך, משמשים אותך, מגדירים אותך.
נוחים ובלתי מורגשים אלא בחסרונם
|
יום אחד היה לילה,
וחושך על פני תהום
ורוח...
|
כמהה
להעלם עם השמש השוקע,
|
בגיל 15 התחיל את לימודי הביו-כימיה באוניברסיטה
בגיל 17 פרש בציונים מבישים
אני קם אל המטבח ללגום כוס מים
בבית שכבר לא ישנתי בו שנים
|
ובסורך להטיל מימך
כמחפש לעסוק בפעילות יומיומית
|
יש לו ביצים מעוינות
הנחש החום
|
בתחילה תנסה להתעלם
תגרד בהסח הדעת
''עיזבי אותי'', ''אין לי כינים'', תטען בתוקף
|
יש לי הרבה עבודה
אבל אין לי הכנסה
יש הרבה בנות
|
בוקר...
שוב נועל את נעלי המסעות
שרובם
מרחיקים עד החצר האחורית
נעליים לרגליים
ידיים בכיסים
חובב טבע מושבע שמעדיף
לצפות בו בסרטים
|
במקום היחיד
שאני ממאן לקרוא לו
בית.
|
וטבע האדם
היה הוא טבע ראשון
|
דרך פתע
כאילו נשבה רוח העיתים
לאחור.
|
ועשרות זבובים
על פני ים השלולית
חיפושית ענקית
ביער העשב
|
|
|
צביקה פיק עשה
קאמבק. במסיבת
יומולדת של חבר
שלי. אני לא
הולך למסיבות
יומולדת יותר
"השנון" מתוסכל
ממצב הצביקה פיק
בארץ |
|
