|
רק על עצמי לספר לא ידעתי.
כשהייתי מגיע לשם בשעות מאוחרות בלילה, כששררה עלטה מוחלטת
ולא יכולתי לראות דבר מבלי להשתמש בפנס שהייתי
נוטל עמי, הייתי רואה אותם.
הם היו לבושים בגדים לבנים,
כמו המלאכים בסרטים, והיו מחזיקים ידיים ומדלגים להם
במרחבי בית הקברות האפל, כשמין הילה לבנה
|
באחרית לילה -
עת תפח הרוח את נשמת הבוקר
ועלים חומים יתפזרו בריח בושם -
באחרית לילה אזכר בך.
|
היה מופיע כקרן אור,
להרף רגע -
כמשב רוח קרירה
מאיר אפלת הלילה
ממלא את החדר נהמות
|
חדרי
שקט ואפל
כתליו קרים
תקרתו גבוהה
|
חוף בודד
מה טבו גליך
ורוחותיך
לעת צהריים
|
מה שנשאר בלב אחרי הסערה
הוא רק השקט הדומם
שנשקף אלי גבעה
מכל עץ ודרדר
|
ארצי היקרה -
האומנם אנום בימים הטרופים מכל?
האומנם תכסי את פני בחול מדבריותיך היוקדים
בימות תוכחה מאיימים?
|
בצאת ברקאי ובלכתנו לישון
משתאים ממנת-הלילה הכבדה
בנופלי למשכב
מנוחת השוטה
|
זמן שאול על פני הדרך.
לובן העלים המתנקזים
לשביל אחד.
רגע דל.
|
בפינה חשוכה
לא רואים את השקט
לא שומעים את האור מגיע
לאט לאט מתגנב בסתר המדרגות
עולה למעלה כמו חתול מבוהל
רק דומם העציץ ושקטה המראה
ושנתך היפה מציצה בענווה
ויפית כל כך.
|
אם רק
עוצמים עיניים
ומקשיבים לו
אפשר לשמוע
את רחש הגלים
|
|
|
סתם רצח אופי!
יוסי עמוס חזה
בחוות דעת על
רצח רבין. |
|
