|
לא תמו יסרי ליבי הקשה כבזלת
פוסע על מדרכת העצב והשכינה אותי עוטפת,
זכה תפילתי פי אומר ולשוני זועק
|
קריאתי לאל זעקתי כשהעלטה נושבת בעורפי.
|
אור קורן מתת החמה,
פקח עיניי וחשף בפניי הנשמה,
קול קורא שמי בין ערביים
|
|
אלוהים יצר את
הגברים קודם, כי
לכל יצירת מופת
יש טיוטא!
פרובוקטורית. |
|