|
לירון פיין, סופר, תסריטאי, פרסומאי, ועוד כמה
שטויות. נולד ב- 71, נולד מחדש ב- 93, מקדיש את חייו
להזזת אנשים בכל מיני דרכים.
כתב סדרות טלוויזיה, 2 ספרים, עובד על מספר
פרוייקטים במדיה אחרות.
החיים טובים, בקיצור. וזו רק טעימה... לארוחה
האמיתית שמוגשת באתר האינטרנט שלי:
www.lironfine.com
שם גם תוכלו לקרוא את הפרקים הבאים ב"גנום", הספר
העדכני שלי שמתפרסם כאן בחלקים.
תיהנו!
רגליה טבעו בשלג, נחבטו בענפים עירומים. זה כאב, אבל אולי היה
לה עוד סיכוי. המלחמה נגמרה, והשטח כבר היה... ידידותי? רוצי
מספיק רחוק, מספיק מהר, ואולי עוד תצילי את עצמך! ואת הילדים.
הכי חשוב.
|
הטור התקדם, והמונית חלפה על פני המג"בניקים חמורי הסבר.
"בורחת מהחתונה?"
היא החסירה פעימה. איך הוא ידע?
אבל הוא כבר מאחוריה, וכבר היא קרובה לנמל התעופה, ורעש המראות
כבר ממלא את החלל, והיא נזכרה ברעש מטוסים אחר, הרבה יותר חזק,
הרבה יותר גדול, הרבה יותר
|
לא עלה על דעתה כלל שהגבר יכפה את עצמו עליה. מאוחר יותר, היא
תיזכר באותו רגע, ותנשך את שפתיה. אך כעת, היה תורו של הגבר
להתקרב אליה, והוא עשה זאת בעצמה כה רבה, חזהו מועך את שדיה
לצדדים...
|
מאוחר יותר, כשהתינוק הביט בה למעלה, נח בין ידיה המחבקות,
סיפרו לה הרופאים מה קרה. איך היה. הם סיפרו לה הכל.
|
ופתאום היא ראתה לפניה קיר. עשרים מטר לפניה, באמצע הכביש.
קיר.
קיר!
היא דרסה את הבלמים בטירוף, רואה באימה את קיר הלבנים מתקרב
אליה במהירות, סוגר עליה. מחוץ למכונית צרחו הבלמים, אבל היא
לא שמעה אותם בכלל. היתה עסוקה בצרחה אילמת משל עצמה.
|
התחלתי לקרוא בגיל שנתיים. אני מדבר על לקרוא, לא על ללמוד
לקרוא. בגיל חמש כבר שמו לי מורה מיוחד לכל מיני פלפולים שלא
יעניינו אותך בחיים אבל הם היו כל העולם שלי. סימנו אותי בחצר,
הייתי 'מיוחס'. אבא שלי הסתובב כמו תרנגול (צנוע), עד שלקחה
אותו המחלה.
|
רק עוד מספר דקות, חשב לעצמו, רק עוד כמה נשימות מניחוח האדמה
הרטובה, ממגע עשבי הבר העירוניים, ממראה הקשת המרהיבה שפיארה
את צמרות הבתים. רק עוד מספר דקות של חופש - ואז אחזור, הבטיח
לעצמו.
כשחזר, כבר לא היה לאן.
|
לירון: יש ביניכם סיפור, אה?
כרומוזום: מה פתאום
לירון: אתה לא יכול לעבוד עלי. אתה מדבר עליה יותר מדי
כרומוזום: אני מדבר עליה פחות מדי, תאמין לי
|
מחיאת כפיים אחת ניפצה את דממת המוות, ולאחריה עוד אחת, ומטח
גדול ורב של מחיאות רבות, בעומקים ובמקצבים שונים. לאחר מספר
שניות מחא כפיים גם אחד מהמכשירים הסלולריים של הקודקודים,
ומתוכו נשמעה ברכתו של החייל הבכיר שצפה במצלמה.
|
לא עברו חמש דקות, ובאמת קיבלתי מייל.
לא מייל אחד.
זה התחיל בתיאור מדוקדק של כל המידע האינטרנטי שלי. כל חשבונות
הדואר (יש כמה), כל האתרים החביבים עליי, וכל הפורומים בהם אני
משתתף (כולל המיניים והמביכים ביותר, בהם אני בכלל נמצא בשמות
בדויים לגמרי)
|
המשך 3 לגנום. מומלץ לקרוא את הקודמים.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
עם כל הכבוד,
"לא תחמוד יותר
משלוש פעמים
ביום" מצחיק
יותר מ"לא תחמוד
אם אין לך
כסף".
אז למי שמנסה
כוחו בחיקויים-
בלי אימונים אין
תוצאות. |
|
