|
אתה אומר: "רק חיבוק"...? ומחייך חיוך תמים. ואני כעושה טובה,
מחבקת ואתה מתנשף כמו חיה, כמי שחזר ממסע טרף, סקס פרוע.
|
רואה בועה רחוקה
מאיימת להתפוצץ
עוד לפני האשלייה המתוקה
הוא שוב בראשי מתרוצץ
|
הוא הסתיר ממנה את התרחשויות ליבו
והחל לבנות חומות סביבו
|
אל הלא נודע, העומד לו שם
כמו ילד תם
בשילוב ידיים,
ובסומק לחיים
|
נגעת בליבי, נכוויתי,
אבל זה ממשיך לשרוף,
זאת לא כוויה רגילה
|
הייתי נושכת אותך,
כי נשיקה מתוקה
ונשיכה אחריה היא כואבת
|
אם אני אדע,
אני אפגע
אבל עכשיו אני פגועה יותר
|
עבר כבר חודש וחצי, מתקרב לחודשיים, הזמן נראה לי כטס, אבל
בהרגשה האישית שלי, הוא לא זז. אין יום שאני מצליחה להתחמק
קצת, להשקיט את ראשי ממחשבות, מתהיות, לגבי העבר, העתיד...
אולי טעיתי? אולי פיספסתי? אולי זה היה צריך לקרות?
|
החיים כאילו המשיכו מסביבה, אבל היא הייתה תקועה במקום מסויים
וכדי להיחלץ, הייתה צריכה לקפוץ לאיזשהוא צד של הגשר שנחצה
לשניים.
היא פחדה, הרגשתי את זה בקולה, בסגנון כתיבתה, אבל צריך להתגבר
על הפחד, במיוחד שעל כף המאזניים השנייה יושב: האושר.
|
כ"כ קיוויתי שתזרוק לי איזו עצם, רמז שגם אתה אוהב, אבל לא!
אתה סגור ורק אומר שאתה רוצה גם כי זה טוב ומוכר. הלוואי שזה
היה כזה פשוט אבל כ"כ חם לי מבפנים והלב דופק כ"כ חזק בכל
מחשבה, דמיון, הודעה ודיבור. זה חזק ממני, זה משתלט עליי וממאן
לעזוב.
|
דיברנו לפני כמה דקות בטלפון. עוד לפני זה כשהחלטתי שאני הולכת
להתקשר אלייך ברגע שאמא שלי תנתק את השיחה עם אבא שלי (שנראתה
לי כמו נצח) הלב שלי דפק כמו אני לא יודעת מה! זאת הפעם
הראשונה שהרגשתי התרגשות (מאין צמרמורת בכל הגוף) עזה כזאת
בקשר אלייך.
|
תום, החלטתי לקרוא לך. אמנם אתה לא שלי ומעולם לא היית, אבל
בעולם הפנטזיות, אתה שלי ואין שם מתאים לך מתום.
|
|
|
הגבר הרצוי אינו
מצוי, והגבר
המצוי אינו
רצוי
מיואשת
|
|
