|
לירי היא בחורה עם כאב, כאב שהגיע כתוצאה מסודות
חלודים, מפצעים שלא מגלידים ובעיקר מהרבה אהבה לא
ממומשת שמסתתרת לה מאחורי סורגי הפחדים.
היא רוצה רק שיתנו לה לתת למרות שלפעמים הנתינה עצמה
כרוכה בלאבד חלק ממי שהיא.
היא רוצה תקווה ורצון ונכונות ואולי פשוט סתם מישהו
שיאהב אותה,ואם זה לא מוגזם, שיאהב אותה כמו שהיא.
באמצע בודאפשט הוצאתי סיגריה, הדלקתי אותה ונשפתי ענן של עשן
לאמא שלי בפרצוף.
היא הייתה בהחלט מופתעת, מופתעת? יותר נכון מבועתת.
|
ואולי בגללך, נאחזת עדיין,
במשפטים דביקים שנוגעים בי כל כך
וינגעו בי עוד זמן,
גם אם לא.
|
|
|
אין בעולם אהבה
כמו אהבה של אמא
של השכן שהדשא
שלו ירוק יותר
ממלפפון שהוא
בעצם תנין ואם
חושבים על זה
הוא לא אוהב
דגים, אחרת למה
הדייג אוכל
אותם?
רואים רחוק?
קוראים שקוף?
מה זה שקוף ויש
לו ריחו של
גזר?
נאד של ארנב.
נבי ארנבי
(בעקבות הבדיחה
האחרונה, נגמלתי
לגזר. מעתה אני
אוכל רק חסה.
וכמה שיותר
ירוקה, יותר
טוב. חבל רק
שאני עיוור
צבעים) |
|
