|
הלכתי הביתה, לא לגמרי לבד. ירד עליי גשם וכל הדרך חיפשתי
אותך. קיוויתי אולי אתה שם איפהשהו. חיפשתי אותך בחנות בה
עצרתי בין אלבום לאלבום- הרגשתי מטופשת...
|
עכשיו
כששוב קריר ונעים
כשזה כבר בנוי וכמעט גמור
|
מחניק כאן
הכול אפוף עשן
אני לא יכולה לנשום
מרוב אלכוהול
מה אתה עושה?
|
8:30 בבוקר.
הולכת.
חוזרת הביתה
ו... מה זה?
אוי. אוי ואבוי.
|
בחור הארור הזה
מלא חנויות ופלסטיק
|
אנחנו שוב מדברות
על אותם הדברים
פתאום השירים ברדיו
כמעט כל השירים
ברדיו אלו השירים
ההם. זה שוב
השיר שמזכיר לנו
אתכם.
|
שעת אחר צהריים מוקדמת, נורא חם.
שמש איומה וזיעה בלתי נסבלת.
הדלת פתוחה פתאום.
מתקרבת, עולה לאט במדרגות
בחום, הולכת אל הדלת, מגיעה
אל הפתח, עוד שתי מדרגות,
|
כך לומדים להסתדר, כשאתה
נופל בעקבות זה
שלפניך, זה שמוביל
והילד קטן, והיא המשיכה לגרור אותו קדימה
|
ואני?
משחקת כאילו שאכפת לי
|
כמיהה לטיפות על החלון
זכוכיות מתנפצות
בתוך הקיר
|
זה הצליל שלא יכולתי לכתוב
תוים
לא ידעתי איך להתמודד איתם
|
|
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
