|
לי רז עם אפשרות אתחול,
תמיד הוא למשהו כבול,
תמיד על עבר מפצה
ותמיד, תמיד מתעצם.
שוגה בדמיונות מיותרים
על זמן בועות.
מנופח,
נופל לפח,
הוא לא אתך,
אבל שלך.
|
גברים, מוציאים את כל הרגש שלהם על גיטרה
תו נוגעים בך, תו אתה.
נשים הן הצליל הנעלם של הגיטרה,
מפרט של מיתרים, שפג תוקפם.
|
הרי דברים אינם נושאים עמם תמיד, בד בבד, את הסברם
|
אנשי פח ואולי אחד דחליל,
כשאת יורדת בסולם
|
מתי כבר נתבגר?
כולם מסביבך אומרים לא לוותר
|
זורם מתחת לרגליך,
נתקע מול עיניך.
ברגע האחיזה -
נוצר רגע הגניזה.
|
כמה קצרים הם רגעי ההארה,
רב הזמן שמים לך מראה
|
יכול להיות שכל אחד שבא,
רק מחפש בי עוד תשובה,
|
היום פגשתי את יוסף. סתם ככה, הולכת לי ברחוב בן יהודה, אחרי
עוד ערב של ריקודים ואלכוהול במועדון לילה תל אביבי, המאכלס
בתוכו עשרות אופציות פתוחות (כמוני) ו"כזה" ו"כאילו" ו"מה
קורה אח שלי, הכול טוב?!" למיניהם.
|
|
|
מה כ"כ שגרתי
בבדיקות
שגרתיות?
ומה כ"כ עשר
ב"משקה 10" -
סתם טרופית.
בוליביה מוציאה
עצבים. |
|
