|
לא מאמינה בבני אדם
וכבר מזמן הפסיקה להאמין בטוב
מאמינה רק במוזיקה
ובכוח שלה
"חדשה בתחום?"
"אני לא חדשה בתחום אבל... אתה יודע..."
"שבי, תרגישי בנוח, תירגעי, אין שום סיבה להיות לחוצים"
"לא, לא, אני... בסדר, מנוסה בזה..."
"מנוסה... זאת אומרת שעשית את זה הרבה?"
"תשמע... "
"הבנתי"
|
תן לי הזדמנות להתגבר
תן לי שקט
תן לי הזדמנות להזכר
תן ללכת
|
אז אוהבת, לא אוהבת, בסוף כואבת
כואבת את העובדה שזה בכלל לא הלב שאוהב אלא אני
כואבת את העובדה שבלילה אתה ישן איתה ולא איתי
כואבת את העובדה שהדמעות זולגות בגללך
כואבת את העובדה שגם היא אוהבת אותך
|
אבא בבית וקנה מתנה
אך לא ליטף או הביט בעיניו
וליום הולדת ה-6 יבקש משאלה
"אבא- היה לי אב"
|
אם הייתה לך ההגינות
לנהוג בי בכנות
אולי הכל היה נגמר פחות כואב
|
הוא הלך לפני זמן רב
אימו עמדה שם בדלת
"אלוהים קוטף ילדים
הבן שלי הוא רק עלם"
|
אמא לא מבינה שהוא היה גם של אבא
הבן שהיה רק שלה
|
לעולם לא אנטוש אותך
בהן צדק נשבעתי
מעולם לא נטשת אותי
|
אף אחד לא נוגע
אף אחד לא יודע
מה שבפנים
ואף אחד לא יידע
|
ובי הספק חודר לאמון
ובי החוסר קודם לביטחון
|
האל כרת עימנו ברית
והפר.
אלוהים,
אתה זוכר?
|
תמיד דיברנו כך
בלי להשמיע קול
|
אך האם די במבט
והאם די במגע
כדי שתבין את שאני מרגישה?
|
בדמעות יבשות עזבת אותי
בדמעות יבשות שבכית, שיקרת, אמרת רק לי
אני אוהב אותך
על דפים לבנים
|
לא תוכלי לשנות
אולי רק תרפי ותתני לו להיות
המלאך
המיוסר שלך
|
ואם תרגיש את הבדידות והכאב הלא מובן
ואם תרגיש שאין לך מקום עוד כאן
ולא תבין ולא תדע ותסתגר ולא תיגע
אבוא אלייך
|
והוא לקח את מה שיש
ואיך לא התבייש
היא נמשכה אליו כמו אש
הייתה צריכה אז לנחש
|
ופתאום באת
ועכשיו יותר קשה
וקל יותר
|
עד שתחזור
ותלטף
עד שגופי בגופך יתעטף
עד שננשום
את אותן נשימות
עד שנמצא זווית חדשה
להביט בירח המוכר
בלילה שחור
עד שתחזור
|
מאור עיניי רואה דרכך
האויר בריאותיי הוא נשמת אפך
חבל טבור שקושר אל ליבי
אמא לנצח זה את ואני
|
אנחנו ילדות טובות
לאו דווקא ילדות
כבר נערות, בחורות וחלקנו נשים
|
ביקום של אוקיינוס של אש מעוורת
נשרפתי באינסוף להבות
|
כואב לי בלב וכואב לי בנשמה
וכל כולי מכילה רק כאב.
|
כי כואב לי בלב
וכואב בנשמה
וכל כולי
מכילה רק כאב
|
ולפעמים זה מסובך
וזה קשה
וזה מכאיב
|
הישרת מבט
אמרת לי זהו
עוד פעם אחת
לא אפגע בחיים
|
זה יצרח
לי באוזן
מה חשבת,
שזה נגמר?"
|
מה אתה אומר
כשאני שותקת
איך אתה מתקרב
כשאני מתרחקת
|
אני מוותרת
בשבילך
אם היא יותר טובה
מוותרת
|
מחשבות
שלא יודעות מנוחה
עליך
|
מה שרציתי כל כך הרבה שנים
אבל עכשיו?
זה כבר לא משנה, אני בדרך למטה... נופלת
|
אז עכשיו כשהחכמתי
וחשבתי אין סוף
הבנתי שגם הסוף בא יומו
החלטתי לנסות
את האושר לראות
בלעדיך בתוכו
|
ואולי אני נשארת
כנגד כל הסיכויים
מוותרת על עצמי
בשביל מינימום ריגושים
מינימום חיים
ומדליקה סיגריה אל מול כוכבים
|
איך ילדות מתוקה
בשנייה נמחקה
ובעצם מעולם לא הייתה
|
זה לא סיום של פרק
אלא התחלה של חדש
|
פרפרים בבטן לא נותנים מנוח
נאבקים אחד בשני
|
חוסר אונים
אבדון מהפנט
פנים מאבדות משמעות
רגשות מציפים
|
אנשק ברכות כל צלקת של קרב
ארפא עם הזמן את כל מה שיכאב
הכנס אותי פנימה ותראה שאוהב
רק אותך
|
כואב לך עכשיו?
בגוף או בנפש?
לראות מקרוב מלחמה
|
התשמע קולי?
נאמר בשיר ושואלת אני גם אותך
התזכור אותי? את אהבתי?
שואלת אני ובוכה
|
בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ
|
המספר השאיר את חותמו בשריטת הציפורניים בתאי הגזים.
|
כולנו מתעסקים בזהכל כך הרבה. בכמה שאנחנו לבד.
ובעצם מה כל כך רע בלרצות שיהיה לך מישהו?
|
"היי חבר'ה מה שלומכם?"
"מצוין, בובי ואני חוגגים היום חצי שנה אז הוא הפתיע אותי ולקח
אותי לכאן".
"וואי איזה רומנטי"
ממש רומנטי.
עושה לי להקיא.
חמוד בובי.
בדוק הוא בוגד בה.
|
אם תיכנסו לחדר שלי, תראו על המיטה, אוסף של כמה בובות.
אני לא אוספת אותן. פשוט קיבלתי ולא זרקתי.
אחת קטנה של כלב.
אחת גדולה יותר של דובי.
ועוד כלב.
הן שם ליופי.
לא אכפת לי מאף אחת מהן ולאף אחת מהן לא אכפת ממני.
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
בנות!
איפה אתן?
דיווח ישיר מחוף
מציצים. 5:00 am |
|
