|
ובינתיים כבר נפלתי
לעינייך, לחוסר ידיעתך
איך גרמת לי לברוח
לתוך עולם של שתיקה?
|
אבל בסוף הדרך כבר הכל קרס
הראש, הגוף
הוא כל כך כעס,
כעס על עצמו, על יהירותו
עכשיו הוא לבדו.
|
רצתה להרגיש את הקסם,
רצתה להרגיש את הזרם,
שמטפטף דרך הנשמה.
|
רוצה לגעת, ללטף את ראשך
ללחוש: "אני אוהבת אותך!"
רוצה שתהיה שלי
כמו שאני תמיד אהיה שלך
|
והגלים נשברים
והשמיים קודרים,
כשעוד לילה עובר בלי כוכבים.
|
החיוך שלך גורם לי,
להראות קצת מטופשת.
מתפללת שהפעם,
אני לא אפול ברשת
|
אוהבת לא אוהבת,
הלב עוד מתלבט
נושמת לא נושמת,
הפחד משתלט.
|
והתמימות שעזבה,
שוב, לא חזרה.
גם לא אתה
|
|
|
יום בחייה של
ארנבת:
מוסיקה יפיפיה
נשמעת ברקע בזמן
שהמסך עולה,
ואנו רואים את
היער ביום קיץ
בהיר. שפנפנה
מרקדת לה
ומכרסמת באיטיות
שיח שנמצא
בסביבה. היא
הולכת בעצלות על
מצע העלים הרך.
פתאום היא
מתחילה להשתעל
ומתפגרת.
וודי אלן |
|
