|
ובינתיים כבר נפלתי
לעינייך, לחוסר ידיעתך
איך גרמת לי לברוח
לתוך עולם של שתיקה?
|
אבל בסוף הדרך כבר הכל קרס
הראש, הגוף
הוא כל כך כעס,
כעס על עצמו, על יהירותו
עכשיו הוא לבדו.
|
רצתה להרגיש את הקסם,
רצתה להרגיש את הזרם,
שמטפטף דרך הנשמה.
|
רוצה לגעת, ללטף את ראשך
ללחוש: "אני אוהבת אותך!"
רוצה שתהיה שלי
כמו שאני תמיד אהיה שלך
|
והגלים נשברים
והשמיים קודרים,
כשעוד לילה עובר בלי כוכבים.
|
החיוך שלך גורם לי,
להראות קצת מטופשת.
מתפללת שהפעם,
אני לא אפול ברשת
|
אוהבת לא אוהבת,
הלב עוד מתלבט
נושמת לא נושמת,
הפחד משתלט.
|
והתמימות שעזבה,
שוב, לא חזרה.
גם לא אתה
|
|
|
עוד יתרון
משמעותי בלהיות
שממית הוא שתמיד
אפשר להחליף
זנבות כמו
גרביים.
שממית מתרפקת
בנוסטלגיה
סכרינית. |
|
