|
שיר האומץ/ ר' קיפלינג
אם תחשוב כי תיפול כבר נפלת-אם תחיה בלי היסוס
וניצלת
אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל-הן ברור שבחרת בקל
שבקל
אם תאמר כי תאבד הן תאבד בוודאי
כי כל איש בעולם התוסס והחי
הרוצה להגיע לתרועת נצחון-לא יגיע אליה בלי תרועת
הרצון
והוא חוק עולמים לנמשל ולמושל-ופשוט הוא החוק ואיתן
מברזל
החלט כי תוכל רצונך אז מושל-עליך יגן חוק איתן
מברזל
מלחמות החיים לא תמיד מבקשות-את האיש החזק וכתפיו
הנוקשות
אם יתמיד אז תמיד ינצח בכל-רק אותו האדם החושב כי
יכול
תליתי את תרמילי על כתפי ויצאתי, שמח לעזוב את החדר העלוב ההוא
לתמיד. עד עכשיו עברתי מפונדק עלוב אחד למשנהו, אבל לא עוד.
אתמול עסקיי היו פוריים במיוחד, ובעיירה הבאה אוכל להרשות
לעצמי חדר ברמה גבוהה יותר.
|
הדמעות זולגות מעיני, כמו דמעותיו של תינוק הרוצה להרגיש את
חום גופה של אמו, כמו דמעותיו של ילד קטן שאיבד את אימו.
הלב שלי נאכל לו מבפנים, אך, יודע שאתה אינו התרופה ,אותה הוא
צריך,אותה הוא מחפש, בכאב כ"כ גדול.
|
אהבה תמימה טהורה
הצומחת מהנשמה
אהבה תמימה טהורה
זה מה שאוכל לתת לך
|
משהו ששיך לכולם
כאב לאומי, היום
ותקופה כל כך יפה שהייתה
של שירים ופיזמונים
|
אבל ביפנים עמוק יודעת היטב
שלא רוצה שוב להתאהב
לא מוכנה לעבור זאת שוב
ולוותר על אדם כל כך חשוב.
|
בכל אלומת אור בפינת רחוב
בין הצללים
אתה שם
קורא אליי
|
המבט של עוד אחד
שלא היה יותר מיוחד
מזה של האחר
שחווה רגע מהר
שלא יחזור יותר.
|
הגדה הימנית מוכרת ומעט דהוייה
לימים הייתה יותר ירוקה
כה רגועה וצפוייה
|
החופש כמעט חופשי מכבלים
שכבלוהו אל מזח החיים
החופש כעט נח בצללים
בורח מכל האומללים
|
הן עוד אבן דרך במסע גדילתי
לא תבין, לא תדע רחשי לבי
כי כמהו אליך אהובי הרחוק
מסתרי נפשי מה רבו הסודות
|
הלילה לא אבכה
כי מי שבוכה מוותר
כמי שבוכה ממהר
כי מי שבוכה מהרהר
|
כאשר טיילתי ברחוב, ניגש אלי אדם,
לחש מילה שלא הבנתי וחיש מהר נדם;
הושיט כף קעורה, אומרת את הכול,
ביטוי מובן, חד משמעי, שמיותר לשאול.
|
והשעון המתקתק כמו טיפטוף של מים מהברז
מודיע על עוד שניה ושניה
כך עומדים
שנותרה לנו עד לכת
|
כשמילים כבר לא יכולת להסביר תחושות
כשהלב יוצא ממקומו וצועק
כשהעניים דומעות ואינן מפסיקות
|
לא מחפשת הגיון
כי בעולם שלנו אין כזה, יש רק שיגעון
|
רוצה לטייל בשדות הרחבים
ביין שבילי נשמתך
להריח את ניחוח הפריחה
כשאני נשאבת לתוכך
|
חושבת ונושמת את רוח הסתיו שיביא עימו רוח קרירה
משב מציק של ריקנות איומה.
|
מחפשת אחר שפיותי בעולם האהבה
מוצאת את עצמי במקום שאהבה
היא דבר מושג
|
מילים קרות
זה כל מה שנשאר
אחרי שנאמר הכול
של צער, של כאב
|
לפעמים מרגישים שלא מרבים במילים
האם לפעמים המילה מיותרת ?!
|
יושבת על החול הצהוב,
הנעים למגע, החלק, החמים
הדקלים רוקדים לצלילי הרוח
שנושבת בחמימותה
שערי עף וכמעט נוגע בשמים הכחולים,
הבהירים.
|
טירוף מהול בטיפת הגיון
תמימות שבויה במעט ניסיון
ונפשי שכשלה, מאנה להרפות
תקווה סחפה בשנית לצפות
|
עוד נמצאת באותו החוף
תחת אותם שמים
שלובת ידיים איתך בחשיכה
נאחזת בך
טועמת משפתייך
הפכת זיכרון רודף
במוזה בודדה
הרעבה לאהבתך
לחשת לי בעבר וגם נגעת
אתה נמצא ובכל זאת נעצר מחיי
נשיקתך נוכחת בקור איי שם בעבר
נטשה אותי
ועודני שם...
|
על חוף ים של תכלת שוכבת ילדה
רואה כוכבים
רואה ובוכה
|
הבל פיו החם והגס
אתה כבר מרגיש אותו
הוא כבר ממש לידך.
|
ארגנו חבלים עבים
של אהבה וחיבה
חוטים דקים ועדינים בינינו
אלא שאבק כבר כיסה
ולא אוכל לראות יותר
מה שקשרנו וארגנו
|
החיילים כולם מתים
אבל אנחנו כאן
השיבולים מתנוענועים
במשבי הזמן
|
צלילך שוב מתנגן באוזניי
צליל מתוק ורך
צלילך שובר חומות של תקווה.
|
מביטה אל האופק
בשקיעת בין ערביים
שמש אדומה חובקת
בין ים לשמיים
|
יאיר השחר את היום
יתעוררו הציפורים ואותם גם החיים
עוד יבואו זמנים שהמילים יהיו מצחיקות
הכול יראה ורוד זהוב ומושלם
|
נישמתי יוצאת ממני
נישאר כאן רק גופי
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
נניח, שהידיים
שלכם היו שתי
משגרי טילים
ענקיים, מי,
ואני שואל אותכם
ברצינות, היה
מתעסק איתכם?
הצבא כמובן, כי
כשיש לך בן אדם
עם 2 משגרי
טילים בתור
ידיים, אתה
משתיל כוונות
לייזר על
האוזניים שלו,
ושולח אותו
לעזה
אני, שצריך
להפסיק להמציא
נשקים |
|
