|
שמי ליאור עוז ואני מתגורר בטבריה בן 28 נשוי ואבא
ל-2
ניב ועידו לרוב כותב שירים וחמשירים למגירה והינה
החלטתי לשחרר אותם לרשת בתקווה לקבל בקורות ולדעת אם
אכן אוהבים את סוג הכתיבה שלי
היום יום הולדת לי חוגגים
ואבא הזמין את כל הדודים
קנה ממתקים ומלא סוכריות
כדי שתהיה יום הולדת כמו באגדות
|
לכל אחד מאיתנו, יגיע היום
שבו נירדם, ולא כדי לחלום
|
אני שואל אלוהי, מה יהיה?
עד מתי נלחם, ועל חרבנו נחיה?
כשנולדתי, התפללו הורי שלא יהיו מלחמות
אך מלחמות קיימות והורסות משפחות
|
חושב על אותו לילה מרגש,
בו נשקת לשפתיי בתשוקה.
רוצה רק עוד פעם אחת להיפגש,
ולזכות באותה הנשיקה.
|
אבא שלי הוא כזה מצחיקול
אתמול הוא לימד אותי איך עושים גלגול
הוא קופץ משתולל ועושה קולות של פרה
מו מו מו זה נשמע בכלל לא רע
|
היום זה היום, שבו תמסדו את הקשר
היום זה היום, שבו תוכיחו את אהבתכם
|
בחדשות קראו לזה "ישראל נלחמת"
ואצלנו בצפון התנועה כבר המון זמן דוממת
כל לבנון עולה כבר בלהבות
ולנו פשוט נשאר רק לחכות ולקוות
|
פעם, לא היו ויכוחים ומריבות
היינו יושבים ומדברים, מלבנים.
היום, פתאום הפסיקו השיחות,
והכאב רק מתחזק ומעצים.
|
לעולם אל תסתיר את שלך בלב,
והשתדל כמה שיותר לחלום.
|
פעם מזמן, עוד לפני שנולדתי
מזכרונות של אבי ומסיפורים ששמעתי
החלב, היה ממתין ליד הדלת כל בוקר
והמוצרים במכולת, לא היו עולים ביוקר
|
הכתיבה, היא מקום שאילו נוח לי לברוח
הייתי מגדיר אותה כסוג של סם
או תרופה שעוזרת את הצרות לשכוח
והייתי ממליץ עליה לכל אדם
|
תחלמי כל עוד אפשר,
אך תני לי להיות שם
|
אם פגעתי בך אני מצטער
ולכן אני כותב לך שיר
כי עלייך לא מוכן לוותר
ובלעדייך ליבי שביר
|
רבות מחשבות בלב איש,
ועצת השם היא תקום
|
אני נזכר לי עכשיו,
שהיום ט"ו באב
ביום כזה אי אפשר ליהיות אדיש
כי את השפתיים שלך אני רוצה להרגיש
|
המון זמן, שלא ישבתי וכתבתי
ואני חושב, האם את האהבה לכתיבה שכחתי?
ואז עולה לי שוב, תמונת היום יום
תחושת המחנק והקושי לנשום
הפוליטיקה מאוסה וביטחון, אין מה לדבר
מדינה עם עודף בצע שגם הלחם מתייקר
|
ילדה יפה אני מתגעגע
מדמיין את גופי, בגופך נוגע
איתך בבוקר רוצה להתעורר
ואל תגידי לא, כי ליבי יתפורר
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
אתם באמת קוראים
את הדבר הזה? |
|
