[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ליאורה ברנשטיין

אל היוצרים המוערכים על ידי ליאורה ברנשטיין
ליאורה, צברית, בוגרת הגמנסיה הרצליה.
מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
L.S.Bernstein ©

תואר שני בספרות אנגלית ואמריקאית.
ספרי ילדים: "אדון הנהרות", "סוד החרפוש".
תוכנית 'לאם ולילד' "ילדי האבוקדו".

המלצת מערכת כאן ליצירות:
לחיות עשרים שנה
חמשירים
בלתי אהובתי נעדר אני
והייתה שם אישה אחרת
דיוקן
אמרי שלום (נפשי הגרה מכאן)


ספר אלקטרוני
http://www.amazon.com/dp/B0054KJJEO
http://www.amazon.com/dp/B0065LVQ2Y
עבודות רבות ונוספות בניקוד, מופיעות ב
http://www.tzura.co.il/tshsd/yozer.asp?id=1626
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
https://sites.google.com/site/lunamillenium/
אהבה: בעלי חיים וטבע ודברים שלא רואים בעין הבשר




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
For many, many years, Magda would feed the cats
.This custom of hers came sudden and unbidden, like a weed
springing up into the world out of nothing, taking the earth
in the garden by surprise

מלכדובסקי עמד מול הראי ובחן את עצמו היטב. מתלבט היה אם ללבוש
סוודר על מכנסי ג'ינס או להחליפם במכנסיים מחויטים יותר. הרדיו
הודיע שמזג האוויר יהיה חורפי וגשם ירד לפרקים. עזרא לא רצה
לנסוע לדיזנגוף סנטר במכוניתו, כי לא תהיה שם חנייה ולא אווה
לנסוע באוטובוס,

סאטירה
גברת שמנה מקהיר
זללה רק רחת בהיר
כשהזמינו לה פיצה
תפחה והפליצה
ומתה מוות מהיר

אורבני
שנים רבות הייתה מגדה מאכילה חתולים. מנהג זה הופיע אצלה לפתע
ובלתי קרוא, כעשב שוטה שמגיח מאין לאוויר העולם ומכה במפתיע
שורש באדמת הגינה. אדמתה של מגדה כשדה בור הייתה, חומה, טבעית
ובלתי-מעובדת, משל לחזית של בניין באחת הערים הסתומות המקבלת
את פני המבקר ללא

תרגום
ולמראם ירחב לבי
בהתעלות של ידידים

ארצישראל
"אימא," אמרה דורית, "יש בחצר חתלתול לבן." אמרה ולא יספה.
"אני לא מכניסה עוד חיות הביתה," הגיבה האם מיד.
שתקו שתיהן.
שתי הנשים שהו במטבח, והאם התעסקה במשהו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
תרגום
לילות פראיים (PRA-I-YIM).
לו הייתי עמך,
הן לנו היו
הלילות לחמדה.

תרגום
לנשמה יש רוב מכריע
וחברתה תבור
על שתיהן תגיף הדלת
בל תעבור!

תרגום
זה מכתבי אל התבל
שלא ידעה כתובתי

אמילי דיקינסון - זה מכתבי אל התבל ( תרגום)

תרגום
תאוקריטוס זימר בשרעפיי
על שנות הדבש ומשאלות יקר
אשר תגשים יד-חסד, יד-אוצר
תשורה לבני תמותה, זקן וטף.

תרגום
מתוק ברוח תישמע
עזה תהיה הסערה
אשר תשתיק ציפור קטנה
שכה רבים היא חיממה

תרגום
כשהערב עוטה צבעי ארגמן
והברוש מתעטף בזהב שחוט

The bird with the blue star
Slowly circled the tarmac
Its huge wings throwing
A soothing shadow

Humpty Christy sat on the Wall
Humpty Pipit had a great fall
And all the King's horses
And all the Queen's men

During the hot months
Of the Intifada summers,
When hatred swirled around
Her Jewish Reservation

Aleph: I say your name, Blessed Zion, as a Blessing.
Beth: Blessed be your memory for eternity, I love you with
my entire essence,
Ghimel: Great is thine hope, Zion, and Peace, and the coming
of your expectation of deliverance

תרגום
"לא יתהדר המוות בדמותך
לנצח תעמוד זו השירה"

שייקספיר (1564-1616)
הסונטה ה- 18

הרהור
Sitting in my bubble
Clutching the key that fits
The humble door of my abode -

חלום
Now the trail may seem misleading
For a Piper`s a tricky thing
They dodge and skip the moonlight beams
So get your rod and string

תרגום
מפקדי! רב החובל! קום, שמע הפעמון,
לך הדגל מתבדר, לך תרועות המון
לך תקיעת שופר, פרחים, סרטים, זרי כבוד,
לך מפנים פני אהבה חמות וחוגגות.

גיהנום
I thought once how Hitlericus had sung
Of the sweet years, the dear and wished-for years
When all the Jews from Gaul will disappear
And Greater Babylon, the old or young.

הרהור
אֲנִי סוֹפֶרֶת
מִדֵּי עֵת
אֶת הַוְּרִידִים
אֲשֶׁר צָצִים
עַל בְּשַר רַגְלַי

אִשָּׁה בּוֹדְדָה
עִם חַבְרוֹתֶיהָ
נוֹהֲרוֹת נְחִילִים

אֵינוֹ יוֹדֵעַ שְפַת אָדָם
אֵינוֹ מוּדָע שֶׁהוּא קַיָּם
אֵינוֹ רָשׁוּם וְאֵין לוֹ
תְּעוּדַת זֶהוּת
אֵינוֹ יֵשׁוּת

הגות
אַל תֵּצְאִי אֶל הָאוֹר, אֶצְבְּעוֹנִית
Tommelise - אַל תֵּצְאִי אֶל הָאוֹר.
מָלַךְ הַפֵיוֹת מֵת מִזְּמַן
הִשָּׁאֲרִי בִּמְחִלַּת הַחֲפַרְפֶּרֶת

הרהור
עַד שֶׁזִמְרָה קְטַנָּה תָּמוּת
וְתִתְאַדֶּה לְאַיִן
וְאִישׁ לְלֹא כָּנָף יֵשֵַב
בְּבֵית קָפֶה עִם קַיִן

אדם מתרפא
בדרכים עלומות

אדם קם בבוקר
למעלה קריאת העורב
ברחוב משאית הזבל

הרהור
אָהַבְתִּי אֶת פְּנֵי הַלַּיְלָה
חֲלָקִים וַאֲפֵלִים אֶל בְּשָרִי

תרגום
ציפור בת נצח, למוות לא נועדת!
לא ירמסו את עפרך דורות תאבים;
קול זה שמעתי אמש החולף,
שמעו ליצן ומלך קדמונים

הה, אם תלהיט גופה הממאן
וחמודות אהובתך תפתח כמגילה

אותי ישירו כשאמות
ולא יהיה את מי לשאול
אשכב בנצח כבתולה

אותי ישירו כשאמות
ולא יהיה את מי לשאול

They`ll sing of me when I am gone
And will be ignorant of me
While I shall in eternity

אז שאלה אם שכולה -
מה עשיתי שלא כהלכה?
אולי לא הנחתי קמיע לברכה?
אולי החמצתי כביסה וארוחה?

אחרי שזכה בשמו
ואיבד את נשמתו
היה מביט במאורות השמים
והריבואות מחייכים כלפיו בחסד.

לבי קטן מאוד
אך מכיל יקום שלם

אֵין לִי פַּרְוָה
אֵין לִי מַעֲטֶה
דְּמוּת לְלֹא מוּתָג
פּוֹסַעַת בָּרְחוֹב
בְּבִגְדֵי שׁוּק
אַרְבָּעָה בְּשֶׁקֶל

איני שייכת לאף אדם
על רגלי הדקה אין טבעת חותם
שאיני ראויה לכבוד שכזה

31.1.09
אלה היו ימי גן עדן בין המלחמות
כשהאכלתי חתולים בחוץ, מתחת למרפסת
השמש זרח בצהוב כמו זכוכית
והעציצים שלחו ענפים חנפים אל האור

הגות
הַיָּמִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר
בְּחֹרֶף שֶׁהָפַךְ לִסְתָו
שֶׁאֵינוֹ מִתְמַמֵּשׁ
בְּשִׁלְהֵי עוֹלָם.

שירה עתיקה
וגם דולפין לכד מדי פעם, ובשר אדם,
זה הטוב מכולם, טרוף דוכי ומשבר,
ולא נגע בכבשים.

.אל תלכי פרנצ'סקה
הקיץ עוד לא תם
עינב עוד לא תפח עלי אשכול
הציפורים שרות במלוא קולן

נַפְשִׁי הִגְּרָה מִכָּאן
מֵאֶרֶץ הַחֲלוֹם וְהָאֵלִים
עִיֵּי הֶחֳרָבוֹת
הָאֲתָרִים
הַמִּלְחָמוֹת
קְרָבוֹת הָאֲנָשִׁים
הִגְּרָה מִכָּאן צִפּוֹר

אני כבר לא מפה
הולכת בשבילים הישנים
והבדידות מפעפעת בי
כמי אפר מטהרים

קצרצר
אֲנִי לֹא שׁוּם קוֹנְצֶנְזוּס
אֲנִי לֹא יְדוּעָה
וּבֶטַח לא סֶלֶבִּית
סְתָם אִשָּׁה זְקֵנָה.

תחושתי
לבי לשם נכמר נשאף באלם
אל השדרות הרחבות והנרפות

אני שרה
כמו ציפור לעצמה,
על ענף. מאושרת.
מאכלי תולעים.

אני תמיד הייתי כאן
כמו האדמה
בקיץ מתייבשת
בחורף ירוקה

מחאה
על ראשם פורח פרח

הרהור
האהבה שלי אינה כוס מצמרר עם שניים
זועק בצרחות שבר לוויאגרה שלו;
דקה ואוורירית היא כניחוח פרחי הלילה

תרגום
אז הבאתי אותה לנהר
כי חשבתי שהיא נערה
לא גלתה לי שהיא נשואה
לא ספרה לי שבעל יש לה
זה קרה בלילו של סנטיאגו
ניטלה מידי הברירה
כבו בעששיות הפתילים
התלהט שיר הצירצרים
ובפינת הרחוב החשוכה
רפרפתי על שדיה הנמים
שנעורו כחדודי יקינטון.

את אבא ואימא
פגשתי ביחד

חזיתי בם פוסעים שורות שורות
ביוליה הנאוה או הנרי השמיני ואן
לובשים בגדי פאר כמו בסרטים
כאילו מישהו אחר ראה אותם.

כי כלניות אדומות
יש רק בארץ ישראל
ובשאר חלקי תבל
הן מתהדרות בכל שלל הצבעים.

חלום
בחלומות
אני הולכת אל המים
חוצה את הפרגוד
מופיע הנהר

הרהור
בַּיּוֹם בּוֹ נִפְתַח בּוֹ לִבּוֹ
לֹא יָדַע מַה לַעֲשוֹת עִם עַצְמוֹ
לֹא הָיָה מוּדָע
הָיָה מְבֻגָּר

שיחקנו ברובים ובתופשת,
בדוק ומונופול, במחבואים,
לא אשמים שנסתלקה לפתע
ולוואי שתעלם לעולמים.

ובוקר לה פנוי, ושמש חורף
ואין לה תוכניות, רק אוטובוס,
ופלאפון בכיס, קצת כסף לבזבוז,
ונפש במצב התרחבות,

צמד שירים
ביתי נחבא בקן צפור
בגרגירי עפר
בשלל טיפות המעיין
בדיונות המדבר

צמד שירים
על שפת החוף ליד החול
חיבלוהו אל גבול ים כחול
זרעי חרדל שלה ברוח
עפר פרודות ניפה מלוח
מהשתוקי, מהפרושי,
מהמומר האלמוני
כנר הלילה על הדיונה
אל ים שלנו הוא חזר.

שיר ילדים
ולא נכתב בחרוזים
חיבור שירה גדולה,
אלא מבט חטוף, תמים,
של גברת בחדרה.

בלילה הבהבו הפתילות בכוכי האבן
כמו נרות השבת בחדרי זקנים בודדים

מפניך נפשי אסתיר סודי
אמיר תשוקתי במסכת
רבות הנשים ידעתי בחלדי
בערווה, ביין, בנשף,

בִּמְדִינַת הַחַשְׁמוֹנָאִים
הַמְּשׁוֹרְרִים הִפְסִיקוּ לָשִׁיר
עוֹרְבִים לְאֵלִיָּהוּ קוֹרְאִים
"לֹא נוֹתָר מָזוֹן לַנְּבִיאִים"

בְּמַחֲנֶה הָרִכּוּז, בְּבּוּכֵנווַאלְדְ,
לֹא הָיוּ כְּלֵי מִלְחָמָה
וּבְאוֹשְׁוִויץ גַּם לֹא, רַק רָעָב וּמִשְרָפוֹת
וּמֵעֵבֶר לַגָּדֵר כְּלָבִים עַל רְצוּעָה

במקום ההוא
במפרץ חנייה מזדמן
מעפר על מגרש של בטון -
עץ הרימון השפל
השתפל עוד יותר;

בתור עמדנו בכניעה
כמו ברוסיה הישנה
ורק אישה אחת פרצה
בזעם ומריבה.

הקול האלמוני והסמוי
שמבכה או מתלונן או משורר לי
בנפשי, נמלט

תרגום
ברדלס בשדות הליל
משתלהב בתוך הצל
מי יד או עין היוצר
בראה אימה שלך, נמר ?
Tiger, tiger, burning bright,
In the forest of the night,
What immortal hand or eye
Could frame thy fearful symmetry ?

הלל
ברחוב שלי
רבה העזובה
העשבים בוקעים
קמצים קמצים
בין חריצי המדרכה
לדיירים שהזדקנו
אין כסף לגנן
והשיחים שרים פראות
וכבר אייר.

בלילות קציר וקיץ תיכון
שקופים השמים כתהומות
מעולף האוויר
ניבט בעדם הירח

בשר המתים טעים
אנו כלה

גַּם בִּרְצוּעַת עַזָּה נָשִׁים עוֹשוֹת סְפּוֹנְגָ'ה
סוֹפְגוֹת בְּמַטְלִיוֹת אֶת חֶלְאַת הַיּוֹם
וְתַבְעֵרַת הַקַּיִץ

געגוע
גַּעְגּוּעִים
אֵינָם נִמְחָקִים
הֵם מְתַעְתְּעִים
מִתְחַזִּים

הרהור
גֶּשֶׁם יוֹרֵד
לוֹחֵךְ אֶת קִירוֹת הַבָּתִּים
סִיד הַקִּיר לְיַד מִטָּתִי רָווּי
דּוֹמֵעַ אֶל לְחָיַי.

גורל
גשם כבד ירד בעזה
בבתי חרושת לנשק
בערו כבשנים במלוא הקיטור

ספר לי מי קדם למי
אתה, או האדם ?

היא דיברה עמי כמו הרוח
שפורץ בין ענפי העצים
בלי חשבון או כיוון או ניסוח
בלהט יתום ופרוע

הַהִרְהוּרִים שֶׁלִּי אֵינָם שִׁירִים
אַיִן בָּהֶם מֶטָפוֹרוֹת וּמְסָרִים סְמוּיִים
אֵינָם דָּנִים בְּאַהֲבָה וּבְגַעְגּוּעִים
בְּסֶקְס בְּכִסּוּפִים בְּנִיחוֹחוֹת אֶבְרֵי הַמִּין

הרהור
הַטְּרוּבָּדוּרִים
כְּבָר חָצוּ מִזְמַן
אֶת שִרְטוֹנוֹת הַחוֹל
הַמִּשְׁתַּפְּלִים לַיָּם

הגות
תָּפַרְתִּי אֶת הַשִּׁיר בְּנַרְתִּיק
בִּתְפָרִים לְבָנִים שֶׁיָּצְרוּ שׁוּרוֹת
שֶׁל צְעָדִים וּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת,
וְהָיָה בְּצֶבַע סְגַלְגַּל

הַמָּוֶת מִסְתַּתֵּר בְּכָל מִינֵי מְבוֹאוֹת
בִּדְמוּת גּוֹזָל זוֹעֵק בָּחֹשֶׁךְ כְּשֶׁמְּשַחֲקִים בּוֹ
חֲתוּלִים,
אוֹ פָּרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זְעִירָה בְּפִנָּה בֵּין קוּרֵי
עַכָּבִישׁ,
אֵין מַה לַעֲשוֹת,

עצב
הַנְּעוּרִים שֶׁלִּי חָלְפוּ אֵי שָׁם
בְּשֶׁקֶט טוֹפְפוּ אֶל עֶרֶש- הַנְּשִׁייָּה
גִּדְעֵי זִיכְרוֹנוֹתַיי מֻיְנוּ לְמִיטְמָנָה
פַּחִים כְּחֻלִּים כְּתֹמִים וִירֻוקִּים

הַגְּבָרִים נִצְמְדוּ לַנָּשִׁים
וְהַנָּשִׁים לַיְּלָדִים
מְגֻבָּבִים כְּחַיּוֹת

הגות
הַשֶּׁמֶשׁ לוֹטֶפֶת אֶת עֵץ הַתָּמָר
סוֹפֵֹר תַּ'פוֹטוֹנִים מַדְּעָן מְאֻשָּׁר
קוֹנֵן לוֹחֵם דֶּרֶך תְּרִיס בְּעָנָף
מִשְׁתָּאֶה מְנַהֵל הַבַּנְק לְמַעֲש-ָיו

הגות
הָיָה כּוֹתֵב אֶת הַשִּׁירִים
גַּלְגַּל לְלֹא חֶמְלָה
וַלְדָן יַצִּיב בַּמּוֹעֲדִים
וַלְדָן יַצִּיב בַּמּוֹעֲדִים

הרהור
קָרָא לָרְאִי שֶׁעַל הַקִּיר
"מִי הָכִי בְּכָל הָעִיר?"
רָחָב לִבּו
וְהִנֵּה הוֹפִיעַ הַכֶּתֶם

גורל
הבט ברוח השועט על יערות נבכי
עטור שריון הזמן כבד כבן פלשתים
מסווה חרש מליט על תארו
גוו נטוי קדימה אל סוסו

הִגִּיעָה הַעֵת
לָשֶׁבֶת בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
אוּלַי עַל סַפְסָל
לְהָצִיץ בְּעֵץ שֶׁנּוֹתַר

גן עדן
את הדרך הלכתי לבד

הוא שם אותה כאגרטל על אצטבה
ואת חייו השכין בעומקיה
והיא כבדה לזוז לא יכולה
והוא חובט בה את שאריותיה

היא השלחן, הבית, היא כבוד,
היא ריח של אשה על ירכים

על אדמה מופרשת
בתל מיחזור הפסולת,
בצבצה פתאום
כמו רומנטיקה

קצרצר
הַחַיִּים הֵם תַּעֲלוּמָה
כָּךְ סִכְּמָה לִי הַשְּׁכֵנָה
שֶׁהָיְתָה בְּאוֹשְׁוִויץ
נִכְנְסָה וְגַם יָצְאָה.

צמד שירים
צליל של שמחה
כצוויחת ציפור נחושת

שהביאו לה את פרנסתה
על דרך המלך במדבר
במכנסים קצרים על ירך
ושערה פרוע ומתבדר.

היא חיה דרך בשרה
מהודק כעשת [KE-ESHET] .
אומללה.
ויש נשים שהן
ערווה בבגד מהלכת
וכל השאר תוספת
אך היא בבשרה פועמת
במלוא גופה, בלבבה,
בקצות אצבעותיה,
בעורה,
ולא נברא תנין אשר ישכון
בתהומותיה,

היא משכורת מקבלת
שלא תימק בימי דווי [DAVAI]
אל תחשבו שהיא אחרת
מקול המון כקול שדי [SHADAI]

נוסטלגיה
היכן מסתתר היום שעבר?
בעין? בלב?
על גל שנשבר?

הימים מתקצרים כבר בשש
והקיץ איבד מכוחו

הרהור
המוות משוטט
בין דפי העיתונים
מעוטר במותגי תפארת

וכואב המזל כואב
על מה שאין ועל מה שיש
ובלב הכאב שמחה
על הטוב ועל הרע

בני טבע אחדים אכיר
והם לי מודעים
ולמראם ירחב לבי
בהתעלות של ידידים

תרגום
זה אפר העפרונית ששלי [SHELEY] שמע
ולשערי הנצח זמרתה הביא
ואף כי חייתה כציפור רגילה -
לא ידעה כי אלמוות אליה מאיר.

שיר ילדים
הפיות שבו לבית של עדנה
אולי קצת חבוטות
היא לא רואה כי הן שקופות
ולעינה סמויות.

אני צועדת בנוף האורבני
נחה מספסל לספסל
אף אחד לא מכיר אותי

הציפור שלי פורשת
קמל גרונה
אבדו ציוציה,
חוורו נוצותיה

הצער הוא שלי וגם האושר
והמהות שאין לתארה

הקיץ שלי כמש
עורו מתבקע
מכוסה נקודות וחרולים

הרי הכל מראית העין
כל הרוחות, הכוכבים והשמים,
גם המילים אשר שוקעות מעבר ליובלות
גם הימים של האדם לאורך המאות

תרגום
(תרגום חופשי)

ואין מידה לאהבתי
ואין גבול ליופייך
וכשהים יבש לחול
עדיין אוהבך.

קצרצר
הַשִּׁירָה הָפְכָה לְדָבָר מְגוּנֶּה
זַמְּרִי הַצִּפּוֹר בְּבֵיתֵך מוּגֶנֶת
תָּמִיד יֵשׁ מָזוֹן בָּאֲוִיר וּבָרוּחַ

הַשִּׁיר שֶׁלִּי מַחְלִיק בְּקִרְבִּי
כְּמוֹ מַמְתָּק
מוֹתִיר טַעְמוֹ בְּפִי אַף לְלֹא גֶּדֶר מִלִּים
מְטֻשְׁטָשׁ

גן עדן
הוא לגבורות כבר הגיע
בעברית מנומסת אומר
אך עדיין זקוף כחוד החנית
ורזה כלולב של תמר

נוח בשלום על משכבך
נתן יונתן מאבלון
בדוגית פז ומפרשי שש
שוטה לארץ חלום.
ומרלין יקדם את פניך
וארתור יקום לכבודך

תרגום
ואם אמות חשבו רק זאת עלי
שבפינת שדה קרב נוכרי אי-שם
לנצח קמה אנגליה.

ואיש אחד ניצב ליד הדרך
כהה כצועני, עיניו שקופות
מבט אדיש של התוודעות זורק בו
ובמתינות מפנה לו את גבו

וְהָיָה שָׁם סוּס לָבָן
דּוֹהֵר בְּשׁוּלֵי הָעֵדֶר
וְאֵינוֹ נִמְזָג לְתוֹכָם.
חַף מֵרוֹכֵב,

והייתה שם אישה אחרת
שהתנהגה כבעלת בית
הביטה בי במבט מבזה
"מסריח כאן," היא אמרה.

וכל הארץ נביאים ונביאות
והמילה בשקל תימכר בשוק
עקרות הבית בוררות ממשמשות

חלום
צף באוויר
רוח ברוח
עד שהתקין בו לב

וכשיבוא
שיהיה יפה

ולו רק יבוא השלום
ידאה לאטו אל המדרכה
כעלה מרשרש שבשל ועשה את שלו
כעורב מתהולל לאחר המבול

בדידות
ורק להתפלל נותר
ישוע - באויר
אי המפתח לביתך
השער והקיר?

הרהור
וְשׁוּב חָלַף שָׁבוּעַ, בֵּין עַרְבַּיִם
אֲוִיר צָלוּל וְאַדְמוֹנִי כְּעֵין סִגָּל
לְמַטָּה מְכוֹנִית לָאַסְפַלְט מִתְרַפֶּקֶת
עַל הַמָּנוֹעַ שֶׁעֲדַיִן חַם חֲתוּל שׁוֹמֵר מִשְׁמַר
נֵרוֹת שַׁבָּת כְּבָר מְצַפִּים

אלוהים
ברוך אתה השם, המלך,
הענק שלום, בריאות ופרנסה
ושמור בחסדך על ילדיך
וגם על זאת הממלכה
הגן על העצים ועל הארץ
מהברזל, מאש ותרעלה
על האוקיינוס שמור מסחי ושמן
ועל היצורים הזעירים בתוך האדמה

זֹאת אֲנִי
הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב
מַאֲכִילָה חֲתוּלִים
חוֹבֶרֶת לָרוּחַ

הומור
הֱיֵה הַזְּבוּב
עַל הַקִּירוֹת
גַּלְגֵּל עֵינַיִם
מְפַלְבְּלוֹת
מִדְּבַשׁ פְּגָרִים
מְצֹץ וּרְקוֹד
מִמְּקוֹר צִפּוֹר
הַרְחֵק לִנְדֹּד

ליאורה של המלחמות אני
וביניהן היו שמים בהירים
ללא סכין, צדפים על שפת הים,
קולנוע ובתי-קפה, חגים ומועדים.

זה רק הסתיו, אל תיבהל,
ראה אותו, חולף ליד ביתי
משיל בסתר עלעלי עצים לאים
מציץ מבעד לחלון למעשיי

פזמון
אני בוחר בתקוה
ולא באכזבות
אני בוחר בשמחה
ולא בדכאונות
אלקים שמו אללה
בהרבה שפות
הוא אוהב את כולנו
בכל המקומות

את חומס אזכור על הזוועות שבה
וגם אזכור כי הם היו אויביי
ואת הילד הקטן אזכור, ומבטו

I will remember Homs for its atrocities
I will remember Homs because they were my enemies
And the little boy in a plastic bag who stared at me

חשבתי שזה הגשם מטופף בחוץ
נים ולא נים אני - והוא מעבר לקיר
ורחש גלגלי מכוניות על האספלט השחור
של הכביש הגדול המוביל אל העיר

ידעתי כי אפגוש יומי
אי-שם מעל ענן ועב
את יריביי איני שונא
בני משמרתי הן לא אוהב.
I know that I shall meet my fate
Somewhere among the clouds above;
Those that I fight I do not hate
Those that I guard I do not love

הרהור
יַקִּירָתִי
אַל תִּדְאֲגִי
לָאֹֹפֶק שֶׁלְּךָ יֵשׁ גְּבוּל
בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי הַפְּלוּס וְהַמִּינוּס מְאֻגָּדִים

יָשַׁב הַחוֹלֵם וְכָתַב אֵת שִׁירוֹ
שָׁפַךְ אֶת נַפְשׁוֹ כְּנָבִיא בְּעִירוֹ
וְנִגָּר לְלֹא כְּלִי שִׁיר הָאִישׁ הַתָּמִים
הִתְפַּזֵּר וְנִדְרַס בֵּין עוֹבְרִים וְשָׁבִים

הומור
ואם עדיין יש מבקש
למזון אמיתי שניתן למשש
ירד נא לשוק אם איננו חושש
מרכילות, מזעה, מפצצות ומוקש.

זה מכבר מאס בעבודתו
ופיו הפיק סוכריות עתירות רעל

מורבידי
וכל זה קרה במדינת היהודים
שהחזון מתממש בה רק למושחתים
כי לעברות לבנות יש הרבה מוח
והאדם הפשוט כבר איבד את הכוח

תרגום
כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה
רָצִיתִי לִהְיוֹת מַלְכַּת הַבִּיצָּה
אֲבָל אַבָּא לֹא הִרְשָׁה.
" אַתְּ לֹא נְסִיכָה,"

יונק הדבש שוב שר מתחת חלוני
שוקד על שפת פרחי המשוכה
ומעתיר צלילי פינוק נעלסים
אל צוף פיות מתלהטים בארגמן

הרהור
יושב אדם על ראש ההר
עלוב, רזה, ממש עכבר,
הוא חיוורין ללא שרירים
כל אבריו מידלדלים.
כיצד בכלל עלה לשם
גבוה מעל פני הים ?
הדרך מצוקים שורצת
ולא תמיד הינה נמשכת

צמד שירים
יושב מוחמד בשמים
רואה את הצלבנים
"ימח שמם" קורא בזעם
ראו מה הם עושים.
בירושלים עיר הקודש
בונים ומטמאים,
מה להם פה לאבירים
עובדי האלילים ?"

ילד שוכב בעריסה
ומחייך מתוך שינה
אינו יודע מי אביו
ויש לו אימא עליזה

תרגום
יש ארץ, נשמתי
הרחק עדי כוכב
זקיף נצב בה מכונף
והוא ידוע קרב:

כַּיּוֹם פָּנֶיהָ עַל הַשְּׁטָר
וְלֹא נוֹתַר מִמֶּנָּה שְׁיָר
רַק קֶבֶר דַּל בֵּינֹות הָרִים
צוֹפֶה עַל תְּכֵלֶת; -

הרהור
וּמְדַמֶּה שֶׁהוּא בַּיָּם
בְּגַן עֵדֶן נִשְׁגָּב שֶׁפַע יִפְעָה
וְשֶׁמֶשׁ עַד זוֹרַחַת מֵעַל
וּמְחַבֵּר תְּפִלּוֹת לֶאֱלֹהָיו.

כְּדַאי שֶׁיִּכְתֹּב
עַל דְּבָרִים שֶׁהֵם מְבִינִים
בְּמִּלִּים שֶׁמְּדַגְדְּגוֹת
עַד לְמַטָּה, בַּאֲשָׁכִים

כְּשֶׁכָּרְתוּ אוֹתִי מִן הָאֲדָמָה
הָיִיתִי תְּמִימָה וּבִלְתִּי מוּדַעַת
לֹא יָדָעְתִּי

שיר ילדים
כְּשֶׁהֶחָתוּל הַמְּחוֹנָן
אִבֵּד תַּ'מִשְׁקָפַיִם
אִמָּא רָצָה חִישׁ מַהֵר
לַשּׁוּק שֶׁל נַהֲרַיִם

כויקי כנפו אני
זועקת בשדה

אמונה
כחליל בראתני

כל האנשים שהיכרתי
והשאירו עלי חותמם
נמוגו כעלי השלכת
תחת פעמי הזמן.

הלל
הייתי כאינדיאנית במימי נכר
גומעת רסיסי גוון ממחרוזות
מעדיים אשר הביאו הנוכרים
על כנף ספינות השייט הגדולות

כמו מת בארץ תלאובות אני כותב
קבור בתלוליות החול ליד הפירמידות
בממלכתו של אוזיריס
אני זועק

ערפילי
כשהייתי קטנה
אבא הביא לי זוג צפרדעים,
זעירות, ירוקות כזמרגדים,
או כאצות הים התיכון המסתלסלות
בים התיכון של המאה שעברה.

תרגום
כְּשֶׁהָעֶרֶב עוֹטֶה צִבְעֵי אַרְגָּמָן
וְהַבְּרוֹשׁ מִתְעַטֵּף בְּזָהָב שָׁחוּט
מְסַפֶּרֶת אֵם לִבְנָהּ הַקָּטָן
גַּן כָּזֶה יֵשׁ לְמַעְלָה, כֻּלּוֹ שְׁלֵמוּת.

צ'ייקובסקי ורוסיה, כיפות עגולות
שזורות בזהב וצלבים,
תהלוכות של כמרים נשרכות ברחובות
איקונים ומים קדושים.

אֲנִי חָיָה לי ִכְּמוֹ בְּאֵירוֹפָּה
בַּחֶדֶר יֵשׁ מְאַוְרֵר
בָּעֶרֶב - פְּרוּסָה עִם קָמֶמְבֶּר

אהבה
לֶאֱהֹב בְּלִי תְּנָאִים
וּבְּלִי מַחְשָׁבָה
אֶת פִּרְחֵי הַזָּהָב
בִּפְאַת הַגִּנָּה

לאנשים הטובים שפוגשים בי ברחוב
אין שם או אף של מנתח פלסטי
אך הם ניגשים אלי ללא חשש
כאילו אני עץ או שיח שאפשר לקטוף ממנו,

לא שרתי על במות הקולקטיב
ולא פסקתי רגל בכיכר
ואם לא תקבלוני בלי תנאים
מוטב שתעזבו אותי בכלל.

לדרכו הלך גלעד
תחילה השליך מבט
אחור
ואחר כך פסק.

הרהור
לוּ הָיִיתִי כְּנָחָש מַשִּיל עוֹרוֹ.
נוֹבֵעַ עוֹד הַמַעְיָן.
מִי גָּלַל בְּאֶבֶן?
עַתָּה נוֹבֵעַ בַּסֵּתֶר.

וגם חיי המין של העכבר, ההוא,
היו פתוחים לרווחה
עם קליטוריס ופאלוס

ציפוי הקסם מחיי נקלף.
בחביוני נותרה טיפה שוקקת
רק אחת.
איזיס ואוזיריס - בואו

גורל
וְהוּא - בַּגֶּשֶׁם
תַּחַת פְּנֵי הָאֲדָמָה הַקָּרָה
בָּרֵיקָנוּת, שִׁמְמַת מַצֵּבוֹת רְטֻבּוֹת
שְדֵה סְלָעִים וְאוֹתִיּוֹת מַתֶּכֶת

ליד החלון
קונן יושב
הומה וחושב
מה אין ומה יש
ממתין ליונה

לַיְלָה צוֹנֵחַ אֶל עֵץ הַתָּמָר
לִיאוֹרָה צוֹפָה אֶל קֶרֶן יָרֵחַ
דִּמְעָה מִתְגַּלְגֶּלֶת אֶל עֵץ הַתָּמָר
לִיאוֹרָה חוֹלֶמֶת מַלְאָךְ שֶׁפּוֹרֵחַ
שֶׁל מִי הַדִּמְעָה שׁוֹאֶלֶת לִיאוֹרָה
הוּא לֹא יְסַפֵּר לָךְ, עוֹנֶה לָהּ אוֹרֵחַ
הַלַּיְלָה צוֹנֵ

געגוע
אביט אל הלבנה
ועל שמייך עננים
נכדתי האבודה
מעבר לימים

גן עדן
לכל מילה יש תדר
לכל מילה יש צליל
עוטפים אותה בחומר,
פיסת נייר או גוויל

קינה
למיכאל צמחו כנפיים,
הביטו בו נוסק
אל שביל מואר בין הערביים
שקוף ללא מוקש
חולף ומחייך.

גיהנום
צימח זנבה
משתרך

כתבנו על שדות החיטה
על נער אוחז במחרשה
על ילדה בשמלה כחולה
צמה עבותה על כתפה

מולדת שלי
היא אילן ועורב
ענן בשמים
ויש גם אויב

מולדת שלי
היא אילן ועורב
ענן בשמים
ויש גם אויב
שמוכר לי מאוד
וגם הוא משפחה
עם מטע עצי זית
ובקבוק תבערה

הרהור
שֶׁהַמַּחְשֵׁב
יִבְרֹר אוֹתָן
בְּ-SEO מֵהַמִּלּוֹן
וְאֶת חֲלוֹמוֹתֵינוּ
יְנַהֵל
לְלֹא חָזוֹן

מילים מתועשות בתוך קופסה
מפורקות לאותיות על לוח השבץ-נא
ומתאמצות כל כך להתחבר
לשדות הנרקיסים והכלניות דאז

מי ברא את העולם
בממתקים ושוקולד,
הירח קונפיטורה
כוכבים מסוכריה?
מי העניק לילדים
חלומות וגמדים
קורי זהב סהרורים
נשיקות וזוג הורים?
איך קיבל חתול עכבר?
מי נתן לדג נהר?
מה יהיה ביום מחר?
תהלוכה מתמדת.

אינטרוספקטיבי
מַעֲבִירִים אֶת הַזְּמַן
בֵּין הַמִּלְחָמוֹת
בּוֹהִים בְּכוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים
חוֹשְׁבִים עַל מִין

תרגום
מצע דווי לך שושנה
זה הזחל אל-צורה
בליל למיטתך פרץ
על כנף סופה צורחת

הרי קודם היה שרוי במקום בטוח ומוגן,
היה נעול ומרושע, כבול ושוכן חושך,
בחיבוק אפלה מסוכך, לא ייגע בו אדם,
אטום ומשותק ואינו מחויב ברגש
כחפרפר סומא במנהרות האדמה;
וכעת פתח בו לבו ?

נוֹלַדְתִּי לִפְנֵי הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל
כְּשֶׁהוּא יִתְרַחֵשׁ אֲנִי כָּאן לֹא אֶהְיֶה
עַל גּוֹרָל צֶאֱצָאַי הֵן לֹא אֲקוֹנֵן
מִמֵּילָא כְּבָר אֶחֱלֹף כְּלֵיל הָאֶתְמוֹל

היום ראיתי נחליאלי בכיכר
בין עצי הזית והשקמים
ואולי הייתה זו נקבה, נחליאלית קטנה,
שמתרוצצת ברגליים זערוריות.

"אדולף היה הנקבה שלי"
אמרתי לדגל ההוא

עַד שֶׁאֲנִי קָמָה בַּבֹּקֶר
וּמְסַיֶּמֶת אֶת עִנְיָנַי
כְּבָר מֵתוּ אַלְפֵי אֲנָשִׁים
וַתִפְרַח נִשְׁמָתָם

געגוע
את סבתא פגשתי רק פעם אחת
בדירה זעירה בבית מעץ
בעיר במדינת מסצו'סטס.
היא ישבה מול ראי, מסתרקת,
גבה אלי ופניה ניבטים מהזכוכית,
ואימא נתנה לנו בערך עשר דקות,
אבל זה הספיק.

דמי מעבר שילמו ברצון
לו יכולתי הייתי רושמת אותם
זרגי ענק על כרעי גפרורים

שואה
אל תישא אותה אבא
בטקס לבן
היא החורגת
אתה מכתם.

גורל
אייכה הסכין?
אייכה יקירי?
הרי הבוקר כבר נפגשנו
בתיק האיפור שלי

מצב
סכין שלי
סכין מתוק
אני אוהבת
אותך מאוד

יום וליל רעמו הסלעים
מתנגשים מתרסקים במימי הנהר הסוער
טורי קצף לבן מבעבע
מעבר לדלתות המתכת

גורל
הענן בשמים
הזיקית בנקבה
כולם יצייתו
סמסארה

עֲצֵי הַזַּיִת בַּכִּכָּר חִיְּכוּ אֵלַי הַיּוֹם
עוֹד שֶׁמֶשׁ כָּאן וְהָרָקִיעַ מַה תָּכֹל

הגות
אִינִי אַשְׁכְּנַזִּיָּה אַף לֹא סְפָרַדִּית
אֲנִי יִש-ְרְאֵלִית מִדּוֹר שֶׁל פַּעַם
לִי הֲגִיג וְעַיִן - קוֹלִי לָכֶם אֵלֶם
אֶחְיֶה וְאָמוּת כְּטִפַּת קֶצֶף עַל מַיִם

טבע
עָלָה חִלָּזוֹן עַד קְצֶה הַגִּבְעוֹל
הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ הַקָּטָן בְּגָדוֹל
הִגִּיעַ הַגֶּשֶׁם שׁוֹרֵר בְּגָאוֹן
אֵין מַה לִדְאֹג
All`s right with the world

פזמון
עוד יבואו שירים יפים כמו עצים
עוד יבואו על כנף יונה לבנה
עוד יבואו שירים על שמים תכולים
כמו דגלנו יפים, בן אלפיים שנה.

עוד יבואו שירים של שלום ומנוחה
ושירים על שדמות בלי גדרות הפרדה

והמונים על המונים
דביקים לחים ומאושרים
משוטטים על הטיילת
מעורטלים למחצה
בשלל צבעים וסמרטוטים

אָדָם נִצָּב
בְּאֶמְצַע הַמֶּרְחָב
חוֹשֵׁב שֶׁהוּא בְּיַחַד
אַךְ בְּעֶצֶם הוּא לְבַד

רומנטיקה
ציפור ללא זמר, שחור הנוצה
כנף לשמאן, ממיר הצורה

שירה עתיקה
על גדות הגנגס ובגובי
במדרונות קזחסטן
הן מתפקדות בשעון שמיים
להריונן ולעונתן

אינטרוספקטיבי
ואת אושרו
יסתיר
מעיין משוטטת
עיין ירוקה
בקרקעית הים יסתיר
במערה

מִישֶׁהוּ דּוֹמֶה לִי
הִשְׁאִיר סֵפֶר עַל סַפְסָל
תָּהִיתִי מַה קָרָה לוֹ
וְאֵיךְ הָפַךְ הַסֵּפֶר לִמְיֻתָּר.

ארוטי
עץ היתמות של מרגריטה
צמח באמצע הכיכר
ברחבתו היא מתערטלת
לנוכח עם והקהל

זכרונות
פַּעַם הוּא הָיָה רְחוֹב שֶׁל זְקֵנִים
וְשֶׁל אֲנָשִׁים מְנֻמָּסִים מֵהַמֵּאָה הָעֶשְֹרִים
בַּלֵּילוֹת נִשְׁמְעָה זִמְרַת הַיָּרֵחַ
וּבַבְּקָרִים בָּקְעָה שִׁירַת הַצִּפֳּרִים

הרהור
ואז אומרים לי: הגברת, אין לך גאווה?
אין בית קפה יותר באופנה?
איך זה מבזבזים
כל כך מעט על מאכלים

פעם בשנה עלו הפרחים הצהובים בשדה
והיו מפארים את המתלולים פשוטי הַסֵּבֶר
עד שקמלו עם בוא הקיץ
מותירים מאחור זיכרון מופלא כְּטֶנֶא עמוס יִפְעָה
והייתה שומרת אותו בלבה.
וכשהלך והתקצר החורף
והשמש את להטה הגבירה על הקרחונים
החלו הפרחים שלה מתמעטים

פרחי הפסיפלורה
פרחו על המזגן
בהפתעה מוחלטת
תחת ירח לבקן

פתח לי תצ'קרה כלבי
שפדן לבי נסתם
סובלים מכשל ביוב
אני ואחי הים

צונח הלילה
שוקעת חמה
טובלת בים

ציפור ללא רגל
כנפים עוד יש לה
שלג צונח
על ים אפרורי

זכרונות
קָרָאתִי סֵפֶר מִפַּעַם
וָנָעַם לְחִכִּי בְּטַעַם
שֶׁל מָן וְעָבָר וְעֵין הָאָדָם
שֶׁעוֹד לֹא חֻלְּלָה

קובץ שירים
אחרי שהאריכה ימים
התווסף לה אוצר מילים
וקבלה חברים לא מוכרים
ומחשבות חדשות לחלוטין

זכרונות
קוֹלוֹ שֶׁל יְהוֹרָם גָּאוֹן
אָרוּג בְּנִימַי נַפְשִׁי
מֵעֶרֶש- יַלְדוּת,
דְּבַשׁ.

קונן החתול
ישן עם הבובות

יחסים
עוד אלף שנה
כשאהיה אבק כוכבים

שירת ימי הביניים
נומי נסיכה בת-יער
אמך פרחה על כנף דרקון
השליכה את עצמה מבעד לחלון
נישא בחדר יצועיי-מלכות

אינטרוספקטיבי
רקפת צנועה סגלגלת
חומקת בסתר מעין אנשים
עלי קטיפת ירקן עונדת
דרכם מציצה בין צוקים

נוסטלגיה
החתול מתבונן בהם מלמטה
במבט של ערגה ויצר
אני מחפשת מוטרפת פיסת נייר
לרשום עליה מילים טרם יפרחו

וְלֹא יִהְיוּ יוֹתֵר שִׁירִים כָּאֵלֶּה,
וְאִם יִהְיוּ - לֹא עַל זְמַנִים כָּאֵלֶּה.
הִפְלִיגָה סְפִינָתָם, לֹא תַּמּוּ הַסְּעָרוֹת
וְאָנוּ פֹּה עוֹמְדִים לְאוֹר הַזִּכרוֹנוֹת.

רק ספונג'ה, ג'חנון, וחמולה
בלי חתולים בבקשה
גפילטע פיש וגם עוזרת
תורכיה, מותג, כיכר המדינה

כעס
אשכים זבים עסיס ענבי סגול מעושנים
זולגים בבוא שלהי הקיץ מבוקעים כערמונים

שירים של אישה
אינם חייבים להיות כשירי הגבר;
יכולים להיות נימוחים וענוגים,
מדיפים ניחוח פרחים

שיר לגשם בוא יבוא
בברק ורעם שחור
בעיניים רושפות של צועני
ולהט שוקק של פריון

קרה שירדתי לרחוב
לחפש את בלייז, החתול,
בשורות החזאי התגשמו
והחום התפוגג לאין.

שורו החוף
רקום בכחול
כיסאות, שמשיות
על יצוע החול

יין
סנדל אדום ברצועה כרכי על קרסולייך
ובחנות פרחים שבפינה צאי במחול

ובושם אושר רענן

אני לא וירטואלית
ומתקיימת על ממד הזמן
אישה מאחורי חלון מאבן
והיא כולה בשר ודם

ביקורת
שכנה קשה היא בעיה
ובבניין צרה צרורה
ואם מצאה לה גם בן ברית
אין סוף לריב ואין אחרית.
כל היום היא מתלוננת
ספונג'ה אקסטרה מארגנת
ענני בושם מפזרת
ואת כספה אצלה שומרת.

הלל
שכנה שלי יושבת לחלון מרפסת,
מאזינה לרדיו בקולי קולות.
רגליה חשופות, זרוקות מעל לאדן,
זרועות מקופלות מאחורי הראש.
בגד עליון שלם אינה לובשת,
ורק בתחתונים וחזיה,
מעליהם חולצה יורדת לירכיים,
הביטו - היא ממש זקנה.
ובטן יש לה משתפלת,
אני רואה אותה מהקו

ואילו אני ראיתי את השלום,
במו עיני,
באקראי פגשתי בו,
מתנהל לו בשקט

לא במילים
לא במעשים
אלא ברמזים
בשבילים נסתרים

תרגום
שרטטתי פעם שמה על חוף הים
אך גל כיסה אותו כלא היה
שרטטתי שוב באצבע נטויה
אך הגאות גרפה אותו עמה.
גבר נואל, אמרה, שואף לאל
את החולף בנצח להתקין
הן גם דמותי תרקב בבוא יומה
ושמי מעל הארץ יעלים.
AMORETTI, SONNET #75. By Edmund Spenser.

אהבה
שרשרת נשיקות קטנות
על חוט רך משני
כחרוזיי אוכמניות
תלויות על צווארי

שׁוּם צִפּוֹר לֹא בָּאָה בַּלַּיְלָה
לְבַקֵּר אוֹתִי בַּחֲלוֹמוֹתַי
שְׁנָתִי כְּאוֹצָר כְּבֵדָה
וְהַחֲלוֹמוֹת נִמְנָעִים מִמֶּנִי.

תביאו חבל למורה
למשות אותה מתוך הבור
כמו יוסף שבתנ"ך
שהסתבך עם הבכור

תודה לך המשורר
הלכת לאיבוד
ושבת

תרגום
תפוש כוכב אשר נפל
תלוש דודא בכף עולל
ספר היכן ימי עבר
ומי פרסה לשד ברר

תפרתי כסות לשיר
כיסיתי מערומיו בבגד
היה תוכנו שקוף
כקומץ אוויר


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
ידוען ואושיה
הם המגמה
עם ציצים ופטמות
ותוספת לרפואה
אולי גם קצת לה"טביזם
וילדות עשוקה

עַד שֶׁאֲנִי קָמָה בַּבֹּקֶר
וּמְסַיֶּמֶת אֶת עִנְיָנַי
כְּבָר מֵתוּ אַלְפֵי אֲנָשִׁים
וַתִפְרַח נִשְׁמָתָם
אֵי שָׁם בַּמִּדְבָּר אוֹ בִּקְרָב
אוֹ בְּרָעָב אַחֵר וְנוֹרָא
וּמֵאוֹת אַלְפֵי פָּרוֹת נִשְׁחֲטוּ
וְגַם הָ

אורבני
דרך אצבע לצג
עליו לא אביט
מעבר לסורג
מאזינה לתקליט
גופי כאן עיני שם
והיום מה נעים
קצת קריר, מזרזף
אין מפגעים


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
בקיץ הגדול
בשיממון הנורא
לא נותרה מילה
יפה לפליטה

"עץ הרימון שהנפת
לו זרוע ינקות לשלום"...

תרגום חופשי




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
"אנשים שאין להם
מה להגיד לא
צריכים לצרוח את
זה!"





מתוך: "101
משפטים שלא כדאי
להגיד למאבחן
שלך"


תרומה לבמה





יוצר מס' 34154. בבמה מאז 17/4/04 18:30

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לליאורה ברנשטיין
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה