|
"ראה חיים עם אשה אשר אהבת, כל ימי חיי הבלך, אשר
נתן
לך תחת השמש, כל ימי הבלך: כי הוא חלקך, בחיים,
ובעמלך, אשר אתה עמל תחת השמש. כל אשר תמצא ידך,
לעשות בכחך- עשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה,
בשאול, אשר אתה הולך שמה.
ויותר מהמה, בני הזהר: עשות ספרים הרבה אין קץ,
ולהג
הרבה יגיעת בשר.
סוף דבר, הכל נשמע."
לאט לאט הערפל מתפזר...
ואין שם כלום - רק אני מרחף בנצח...
פתחתי עיניים.
|
חודר חודר אך אל תחדור, הכאב מלהטט על מפתן גרוני
שובר שובר אך אל תשבור, הלב שבוי בכיווץ חונק
נוגע נוגע אך על תגע, הדמעה רותחת בעור חיוור
|
hey lady trauma, cant you see Im injured
cover me with grave, let me recover
for the line of doomed please cut me a number
shall we howl to the moon
|
Who would have thought
she'll be so scared
who could have guess
|
the kin road never seemed so foreign
your beatiful face never so still
what perfection nature holds
now lies beside you love
|
שנאה נישאת על עופרת
ורוח של בוקר נחתכת למוות
לחשתי תקווה לייאוש
והושטתי ידי לנשמתך המתרחקת
|
היא הולכת ברחוב השני
שלא יראו אותה
היא עוצמת את עיניה
מפחדת מהצל של עצמה
|
ראי ענן לבן באופק
מרחף לו בשמייך הכהים
מביא מרגוע לנפשך הפצועה
ואינו נטמע בחשכת חייך
לא, אל לך לבכות
|
אין לי חרטות להשאיר למתנשאים
אין לי עודף מכלום חוץ מאושר
יש לי כח לתת לחלשים
יש לי כסף לתת לעניים
|
גדר מפרידה ביני לבינך
והגשר מתמוטט אל המים
רסיסים של דמעות מתאדים באוויר
רגע של יופי מתחבא במצולות
להיות או לחיות זאת השאלה
בעבר העתיד ובעתיד שעבר
או! גורל אכזר
|
ננעלת בחוץ הוא הלך
ואין סוף לדמעות
ולא תראי הוא סלח
והותיר אחריו חלומות
|
אצה אצה הקרפדה אל המים השוקטים
בקפיצתה הותירה שובל מעגלי של השתקפות
|
מפל של דמעות על הקיר
והאבן חורצת גורל
אני נשכח
|
חיוך נמוג מתחבא בצללים
מישהו שם לב שאין תקווה
ראש מורכן גוף כבד
עינים מתרוצצות אל המדרכה
|
מי יודע מה הן דרכי הלב
באהבה על צומת דרכים ישבתי
וגוסס אני מחששות כואבים
|
הלילה מנמנם תחת כנפי השכינה
צדיקים בורחים לשערי סדום
אישה ממלח מזהירה נפשות חכמים
טפשים חוגגים על בשר המתים
|
הנה הראש מגיח ואחריו הגוף
מתאמץ מתאמץ ודוחף החוצה
להוט להיחשף אל השמש
הוא מנתק את כבליו האחרונים
חפשי
|
כמה טוב אוכל לתת?
כמה רוע אוכל לקבל?
כמה כאב אוכל לגרום?
|
אני מחזיק את הידיים
הדם נוטף מבין האצבעות
אני יכול רק לסגור את העיניים
אני לא רוצה לראות
|
עולם מסתובב בעננות חורפית
הלחות מציפה נשמות
ערפילים של מטרופולין חורכים אהבה
ואני מאבד את התמימות
|
נפלתי במלכודת האושר
ולבי שוב מדמם עד בכי
הייתי כשוטה של הגורל
|
פרחים לא פורחים היום
ילדים לא צוחקים
רק קו אפור בשמיים
נראה שהמוות הקדים
|
מנהר הכיסופים נמשיתי
כעולל שורד בין קברי בכורים
ועודני שכוב בין השמיכות
כבר באזני מזמורי קינת אם
|
תלוי על חוטים בחושך לא חושך
ועיני עודן עטופות בקרום בתולי
גופי ערום אך צינה איננה
אלא חום ערטילאי על פני תהום
|
אני לא בן אדם דכאוני.
רק קצת רגיש ואמפתי.
|
אדם: ( לעצמו )
"גורל מוזר הוא זה,
המוסר אישה חזקה כמלאך
לאדם חלש ופשוט.
איך אביט שוב בעיניה מלאות הרחמים
ולא אאבד עצמי לדעת?"
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מאפיונר - די
להיות
קומפולסיבי
כל-כך!
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
