|
"ראה חיים עם אשה אשר אהבת, כל ימי חיי הבלך, אשר
נתן
לך תחת השמש, כל ימי הבלך: כי הוא חלקך, בחיים,
ובעמלך, אשר אתה עמל תחת השמש. כל אשר תמצא ידך,
לעשות בכחך- עשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה,
בשאול, אשר אתה הולך שמה.
ויותר מהמה, בני הזהר: עשות ספרים הרבה אין קץ,
ולהג
הרבה יגיעת בשר.
סוף דבר, הכל נשמע."
לאט לאט הערפל מתפזר...
ואין שם כלום - רק אני מרחף בנצח...
פתחתי עיניים.
|
חודר חודר אך אל תחדור, הכאב מלהטט על מפתן גרוני
שובר שובר אך אל תשבור, הלב שבוי בכיווץ חונק
נוגע נוגע אך על תגע, הדמעה רותחת בעור חיוור
|
hey lady trauma, cant you see Im injured
cover me with grave, let me recover
for the line of doomed please cut me a number
shall we howl to the moon
|
Who would have thought
she'll be so scared
who could have guess
|
the kin road never seemed so foreign
your beatiful face never so still
what perfection nature holds
now lies beside you love
|
שנאה נישאת על עופרת
ורוח של בוקר נחתכת למוות
לחשתי תקווה לייאוש
והושטתי ידי לנשמתך המתרחקת
|
היא הולכת ברחוב השני
שלא יראו אותה
היא עוצמת את עיניה
מפחדת מהצל של עצמה
|
ראי ענן לבן באופק
מרחף לו בשמייך הכהים
מביא מרגוע לנפשך הפצועה
ואינו נטמע בחשכת חייך
לא, אל לך לבכות
|
אין לי חרטות להשאיר למתנשאים
אין לי עודף מכלום חוץ מאושר
יש לי כח לתת לחלשים
יש לי כסף לתת לעניים
|
גדר מפרידה ביני לבינך
והגשר מתמוטט אל המים
רסיסים של דמעות מתאדים באוויר
רגע של יופי מתחבא במצולות
להיות או לחיות זאת השאלה
בעבר העתיד ובעתיד שעבר
או! גורל אכזר
|
ננעלת בחוץ הוא הלך
ואין סוף לדמעות
ולא תראי הוא סלח
והותיר אחריו חלומות
|
אצה אצה הקרפדה אל המים השוקטים
בקפיצתה הותירה שובל מעגלי של השתקפות
|
מפל של דמעות על הקיר
והאבן חורצת גורל
אני נשכח
|
חיוך נמוג מתחבא בצללים
מישהו שם לב שאין תקווה
ראש מורכן גוף כבד
עינים מתרוצצות אל המדרכה
|
מי יודע מה הן דרכי הלב
באהבה על צומת דרכים ישבתי
וגוסס אני מחששות כואבים
|
הלילה מנמנם תחת כנפי השכינה
צדיקים בורחים לשערי סדום
אישה ממלח מזהירה נפשות חכמים
טפשים חוגגים על בשר המתים
|
הנה הראש מגיח ואחריו הגוף
מתאמץ מתאמץ ודוחף החוצה
להוט להיחשף אל השמש
הוא מנתק את כבליו האחרונים
חפשי
|
כמה טוב אוכל לתת?
כמה רוע אוכל לקבל?
כמה כאב אוכל לגרום?
|
אני מחזיק את הידיים
הדם נוטף מבין האצבעות
אני יכול רק לסגור את העיניים
אני לא רוצה לראות
|
עולם מסתובב בעננות חורפית
הלחות מציפה נשמות
ערפילים של מטרופולין חורכים אהבה
ואני מאבד את התמימות
|
נפלתי במלכודת האושר
ולבי שוב מדמם עד בכי
הייתי כשוטה של הגורל
|
פרחים לא פורחים היום
ילדים לא צוחקים
רק קו אפור בשמיים
נראה שהמוות הקדים
|
מנהר הכיסופים נמשיתי
כעולל שורד בין קברי בכורים
ועודני שכוב בין השמיכות
כבר באזני מזמורי קינת אם
|
תלוי על חוטים בחושך לא חושך
ועיני עודן עטופות בקרום בתולי
גופי ערום אך צינה איננה
אלא חום ערטילאי על פני תהום
|
אני לא בן אדם דכאוני.
רק קצת רגיש ואמפתי.
|
אדם: ( לעצמו )
"גורל מוזר הוא זה,
המוסר אישה חזקה כמלאך
לאדם חלש ופשוט.
איך אביט שוב בעיניה מלאות הרחמים
ולא אאבד עצמי לדעת?"
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בוקר טוב רחל,
הגיעו התוצאות
של הבדיקות שלך.
עכשיו, יש לי
חדשות טובות
וחדשות רעות.
החדשות הטובות
הן שאין לך
איידס.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
